עורך הדין | גליון 23 אפריל 2014 | כתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל - page 95

בעקבותהראיון שפורסםעםנציבתלונות
הציבור על שופטים היוצא אליעזר גולדברג
בגיליון 12 של כתב העת (אוקטובר 3102),
מבקשת עו"ד אלוני־סדובניק להבהיר
כדלקמן:
"ההתקפההאישית נגדי כעורכתהדין של
קטינהנפגעתאונסקבוצתי איננהלגיטימית.
זכותה של מרשתי לטעון טענותיה בפני
הערכאות שיוחדו לכך וזכות עורך הדין
לייצג את גרסתלקוחו בנאמנותללקוח. אין
לייחס לעורכי דין המייצגים גרסה של לקוח
טענות אישיות כלפיהם כמייצגים. נקיטת
צעדיםאישיים נגד עורך הדין המייצג לקוח
כורתת את הענף עליו יושב מקצוע עריכת
הדין ומאיינתאת דיני השליחות, קל וחומר
במקרה זה".
בין רצון הציבור והמחוקק למגר את התופעה לבין
מיעוט התיקים המגיעים לבית משפט היא חששה
של הפרקליטות מהגשת כתב אישום המבוסס רק
על עדות הילד נפגע העבירה, ובהיעדר ראיות חי
־
זוק וסיוע נוספות.
לאבכדי מהססתהפרקליטותמניהולמשפטבתי
־
קים אלה, שכן נוסחי החקיקה מסורבלים ומסויגים
ואינם מאפשרים העדת קורבנות בסביבה שתוציא
אתהאמתלאור. העדתקטיניםבביתמשפטנהפכת
לחוויה טראומטית לקטינים מאחר שידי הפרקלי
־
טות וידי בתי המשפטכבולות- בהיעדר כליםלהגן
עלהעדהקטין ובהיעדר ייצוג משפטי לקורבן הקטין
במסגרת ההליך הפלילי, נדונים הילדים לטראומה
חדשה, שהיא המחיר הנדרש כדי לטפל בגורם הט
־
ראומההראשונה.
באותם מקרים בהם נערות מוזמנות לחקירה
נגדית במשפט עבירות מין, הן נחשפות במרבית
הפעמים לחקירה נגדית שלדעתי ניכר כי לא נוע
־
דה לחשוף את האמת. יותר נכון לומר כי היא נוע
־
דה להטיל בהן ספק, באמינותן, בהסכמתן למעשים,
ובכךליצוראת"הספקהסביר" הנדרשלסנגוריםכדי
לזכותאתהנאשמים. התוצאה היא בדרך כלל שבי
־
רתה הנפשיתשל הנערה מהליך החקירה הקשה עד
כדי סגירתהתיקבזיכוי או בעסקתטיעון. לצד זכות
חזקתהחפותהמקודשתשל הנאשם, האםלאעומ
־
דתגם זכותהקטינים נפגעי העבירהשמצבםהנפשי
לא יוחמר בהליך העדתם?
נערות המעידות בהליך פלילי נשאלות שאלות
הנוגעות לניסיונן המיני, כגון: "היית בתולה?" או
שאלותהנוגעותלגובהן ולהיותן "בעלותממדי גוף"
גדולים, וזאת בשל ניסיון משפטי להוכיחשהנאשם
לא ידעכי הנערהקטינהשכן גופה "המפותח" העיד
כי היאמבוגרתמכפי גילה.
הבנייתהגוףכמוצג משפטי היאמסעפרידהחדש
בין הנערה לגופה, מסע שמתחיל באירוע התקיפה
המינית שבו הנפגעת מנתקת בין גוף פיזי לנפש
שאינה בשלה דיה להתמודדותעםהאירוע כאמצעי
של הגנה. בהליך המשפטי נאלצת המתבגרת לה
־
עמיק את תהליך הפרידה מגופה שלה, ולציית לכ
־
ללי המערכת הנוגעת, בודקת, נוטלת דגימות ממנו,
כאילו היההגוףאובייקט נפרד מנפשה.
המערכת דורשת למעשה להבנות את הגוף
תגובה
כאובייקט להוכחת קיום הנזק ולהוכחת האירוע
עצמו. מריבוי התיקיםשבהםטיפלתי אני מסיקהכי
שורש הבעיה נעוץ בכך שקבוצת הקטינים והקטי
־
נות נפגעי עבירות מין אינה מוכרת כבעלת צרכים
מיוחדים. אף שהנפגעות מאובחנות רפואית עוד
קודםלתחילתההליךכסובלותמהפרעתדחקפוסט־
טראומטית, אין לכך כל משקל בביצועחקירה נגדית
המותאמת למצב הרפואי. החוויה הקשה מכל של
המתבגרת באירוע העבירה המינית נובעת מאובדן
השליטהעלגופהועלפרטיותה. כדי למצותאתהדין
עםהפוגעהיא נדרשתלשלםמחיר גבוהשל מסירת
השליטה בגופה וויתור על פרטיותה, הפעם ויתור
על הפרטיות לידי מערכתהצדק ולידי באי כוחו של
הפוגע.
טוב עשה נשיא ביתהמשפטהעליון אשר גרוניס
כשהורה לחייב את כל השופטים העוסקים בתיקי
עבירותמין לעבורהשתלמותמקצועיתבתחוםהט
־
ראומה המינית. כעת צריך משרד המשפטים להחיל
את כללי החוק לחקירה ולהעדה של חסרי ישע על
נפגעי טראומהכרוניתמעבירתמין.
95
׀
עורךהדין
אפריל4102
1...,96,97,98,99,100,101,102,103,104,105 85,86,87,88,89,90,91,92,93,94,...132
Powered by FlippingBook