אתיקה
חובותיו המתנגשותשלעורך הדין -למי הבכורה?
הן על חובותיו (ההיפותטיות) כלפי מרשהו. ואולם
גם זו אמת, שלעת קביעת חובותיו של עורך־הדין
כלפי בית־המשפט - בקביעתן של החובות ובהצ
־
בת גבולותיהן סביב־סביב - הזהירה ומזהירה ההל
־
כה עצמה היטב־היטב שמא תחרוג מן התחומים
הראויים לאותן חובות. החובות וגבולותיהן נקבעו
אפוא, מעיקרו של דין, תוך מודעוּת לחובותיו של
עורך־הדין כלפי מרשהו ותוך זהירותוהקפדהששדה
לא תיכנס בשדה, קרא: שחובות שאותן חב עורך־
הדין לבית־המשפטלאתפלושנהלשדהחובותיו של
עורך־הדין כלפי מרשהו".
התנגשות נוספת המתרחשת כל הזמן היא בין
חובת הנאמנות ללקוח ובין שיקול דעתו ומיומנותו
המקצועיתשלעורךהדין. מן הנאמנותלמקצועחלה
על עורך הדין החובה לשמור על היושרה שלו ועל
והמקצועיות שלו. ביטוי לכך נמצא בחובה לפעול
לפי שיקול דעתו המקצועי
ולא לומר הן על כל רצונותיו
של הלקוח. זאת מאחר שה
־
לקוח נתפס כהדיוט בענייני
החוק והמשפט, ואילו עורך
הדין הוא הגורם המקצועי.
אמנם עורך הדין הוא שלו
־
חו של הלקוח וחייב כלפיו
בנאמנות, אך נאמנות אין
משמעהכי עליו ללכתכעיוור
אחרי הלקוח. הניתוק בין
האינטרסים של הלקוח לחובה הנדרשת והנובעת
מהפן המקצועי אףהואבבחינתהחובההמוטלתעל
עורך הדין, לולא כן ייאלץ עורך הדין למצוא פתרון
לכל פסול או מעשהשלאכדין שעושההלקוח.
בהתנגשות זו נוכל לדמיין את עורך הדין כאדם
הניצב על קודקודו של הר ומשני צידיו מדרונות
חדים. מדרון אחד הוא אינטרס של הלקוח; אל לו
לעורך הדין למעוד במדרון זה, שכן אינו חותמת
הגומי של הלקוחאו שופר לכל דבריו. מאידך גיסא,
על עורך הדין להיזהר שלא להיות נאמן לשיקוליו
שלו בלבד (לדוגמה, לפעול ממניעים כלכליים בלבד
ולקצוב זמן טיפול בתיק לפי גובה שכר הטרחה
שהוא מקבל מהלקוח); במצב דברים זה יכול עורך
הדין להתרשל ולהפר אתחובתהנאמנותכלפי לקו
־
חו. שיווי המשקל של עורך הדין נמצא בכך שחובה
על עורך הדין לשקול אתבקשותיו השונותשל לקו
־
חו, אך עליו לפעול על פי מומחיותו המקצועית.
לאאחת קבעו בתי המשפטשנאמנות עורך הדין
ליושרה המקצועיתשלו עולה בקנה אחד עם חובת
המקצועיות המוטלת עליו, וכפועל יוצא אף עולה
בקנהאחדעםחובתהנאמנותללקוח. בע"א57/537
רוטמן, עו"ד נ' יצחק אדרת ואליהו גיצלטר, עו"ד
(פד"י ל' (3) בעמ' 57) הסביר כך השופטחיים כהן:
"... אין שום חובה מוטלת על סניגור לטעון טענות
או לשאול שאלותאשר לקוחו דורשמאתו או מורה
אותו לטעון או לשאול: נהפוך הוא - החובה המו
־
טלת על הסניגור היא לשקול דעתו שלו, ואסור לו
לדחות שיקול־דעתו שלו מפני רצונו או הוראותיו
של לקוחו. סניגור הנוהג בניגוד לדעתו השקולה,
אך מפני שלקוחו דורש זאתממנו, מפר חובתו כלפי
לקוחו - ואין נפקא מינה לענין זה שהלקוח אינו
יכול לבוא עליו בטרוניה וב
־
תביעה".
לא זו אף זו, עורך דין שלא
פועל על פי שיקול דעתו
המקצועי ובניגוד למומחיות
הנדרשת ממנו, פועל גם בר
־
שלנות. לדוגמה, כאשר עורך
הדין מסכים בלחץ הלקוח
להגיש ערעור במצב שבו
כל עורך דין סביר היה קובע
שאין סיכוי לערעור.
התנגשות נוספת מתרחשת בין חובת עורך הדין
כלפי עמיתיו למקצוע ובין חובת הנאמנות ללקוח.
כללי האתיקה מצייניםאתחובתעורך הדין לשמור
על יחסים קולגיאליים עם עמיתיו למקצוע. לכך
מוקדש פרק ט לכללים, המסדיר נורמות התנהגות
מחייבות, ובכלל זה קובעים כללים 13-62 לכללי
האתיקהאתהחובותהאלה:
ק
�
על עורך הדין לגלות יחס חברי כלפי חברו למ
צוע.
ל
�
לאלמנועהקלהמעמיתו שאין בה כדי לפגוע ב
קוחו.
י
�
חובהעלעורך הדין להודיעעלקבלתעניין שבט
פולו של עורך דין אחר.
פנייה בכתב לעורך דין טרם נקיטתהליך משפטי,
בשםהלקוח, כנגד עורך דין אחר.
אמנםעורך הדין הואשלוחו
של הלקוח וחייב כלפיו
בנאמנות, אך אין הואצריך
ללכתאחריו כעיוור. הלקוח
נתפסכהדיוטבענייני החוק
והמשפט ואילו עורך הדין הוא
הגורםהמקצועי
אפריל4102
עורךהדין
׀
86
