גע בדיוק באותן הדרישות המשפטיות: חורים בזי
־
כרון, הצפות חלקים מהאירוע בסדר לא כרונולוגי,
חוסר יכולת לדבר בנוכחות
פיזית של הפוגע, הימנעות
מהיזכרות פלסטית בתמונות
מתוך האירוע, רגשי אשמה,
ובעיקר אצל קטינים חסרי
ניסיון מיני - חסמים בהמ
־
שגה טרמינולוגית של מונ
־
חים מיניים והבנת הפעולות
המיניות או אבחנה וקטלוג
שלהן.
מבחינת השפה המשפ
־
טית, חוסרהבהירותשל העד
הקטין לגבי מונחים ופעו
־
לות מיניות מתפרש כחוסר
מהימנות ואמינות. כך גם בלבול בשיח, שתיקות
ארוכות, רצון להפסיק את העדות באמצעה או גר
־
סאות מתפתחות, נסוגות,
משתנות, ובעיקר קרעים
ברצף הזיכרון - כל אלה
מתפרשים כפגם במהימנות
ובאמינות.
סירוב של קטינים לחשוף
את היומן האישי שכתבו,
לעבור בדיקה אורולוגית/
גינקולוגית או למסור את
סיכומי המפגשים הפסיכולו
־
גיים לפרקליטות או לסנגו
־
רים גם הם משתקפים בראי
המשפטכמעוררי חוסר אמון
בגרסת הקטין. זאת במקום
תסמיני הטראומההמינית
שעברו הקורבנותמתנגשים
בעוצמהבאותהרשימת
דרישותראייתיותהחיוניות
כל כך לניהול ההליך
המשפטי: צורך בדיוק
בפרטים, קוהרנטיותבתיאור
השתלשלותהאירועים
וגרסאותשלמות ואחידות
93
׀
עורךהדין
אפריל4102
