הניסוי השלישי נועדלבחון אתכלליותהממצאים
של שני הניסויים הראשונים: שמא ההבדלים שנמ
־
צאו בהם נובעיםמהסברה שהמערכתשל שתי המ
־
צלמות פוגעת יותר בפרטיות של אנשים, מהאופי
הטכנולוגי שלהראיות, או מההערכההסובייקטיבית
של ההסתברות לביצוע העבירה (העשויה להיות
שונה מההסתברות האובייקטיבית). כמו כן, בני
־
סוי זה נשאלו המשתתפיםאםבעובדותהמתוארות
צריך השופט להטיל אחריות (ולא אם הם עצמם
היו מטילים אחריות). כמו בניסוי הראשון (ובניגוד
לשני) גם בניסוי השלישי הוצגה לכל משתתף אחת
משתי גרסאות של תסריט דומה. התיאור בגרסת
הראיההישירההיהכדלקמן:
"הנח/הניחי שאוטובוס שהסיע תיירים לאילת
נתקע בכביש הערבה בשעת ערב מאוחרת. שוטר
שהגיע למקוםסייע לנהג להזמין מיניבוסיםמיישוב
סמוך כדי להסיעאתהתייריםלאילת. אגבכך, השו
־
טר שעלה לאוטובוס הבחין שבאוטובוס היו 45
תיירים, למרות שלפי הרישיון מותר להסיע בו רק
05 אנשים. על בסיס הדיווח של השוטר הוגש נגד
הנהג כתב אישום על הסעת נוסעים במספר העו
־
לה על המותר. הנהג כפר באשמה. השופט התרשם
שהשוטר הוא אדם אמין והעריך את הסיכון שהוא
שגה בספירה כנמוך מאוד: 1 ל־02. כמקובל בכל
הליךפלילי, עלהתביעהלהוכיחאתיסודותהעבירה
מעבר לספקסביר".
ההבדל היחיד בין גרסה זו ובין גרסת הראיה
הישירה היה שבמקום המשפט "אגב כך, השוטר
שעלהלאוטובוסהבחין שבאוטובוסהיו 45 תיירים,
נ
�
למרות שלפי הרישיון מותר להסיע בו רק 05 א
שים", בגרסת ההיסק נאמר: "לאחר ששני מיניבו
־
סים שהגיעו למקום ריקים התמלאו ונסעו, התברר
81
׀
עורךהדין
אפריל4102
