עיה: הצדדיםמעצביםאתהסדר הפשרה לכתחילה,
או מתקנים את הסדר הפשרה הראשוני שהוצע על
ידם, על פי הערות בית המשפט, והם מצפים שבית
המשפט יתייצב מאחורי הרעיונות שהוא עצמו
העלהאו מאחורי מתווההפשרהשזכהלאישור רא
־
שוני. בעיני הצדדים, העובדה שבית המשפט קיים
דיון בהסדר הפשרה המוצע, הביא אותם להכניס
בהסדרתיקונים ושיפורים ואישראתההסדרבאופן
ראשוני לפי סעיף 81(ג) לחוק - נחשב כמעין ברכת
הדרך של בית המשפט להסדר המוצע. דא עקא,
לאחראותו אישורראשוני שלההסדר יהיהזהאותו
בית משפט שיידרש לבחון אם ההסדר "ראוי, הוגן
ה
�
וסביר" כמצוותסעיף 91(א) לחוק, ואף להכריעב
תנגדויות להסדר המוגשות
בדרך כלל על ידי היועץ המ
־
שפטי לממשלה, הרגולטור
או ארגוני צרכנים.
מצב סכיזואידי זה, שבו
נאלץ בית המשפט להע
־
ביר תחת שבט ביקורתו את
ההסדר שהוא עצמו סייע
בגיבושו, מציב בעיה בפני
בית המשפט. הניסיון מלמד
כי גם אם בית המשפט מנו
־
סה בתחוםשל תובענות ייצוגיות, עדיין מתברר לא
פעם למקראהתנגדויותשהוגשו כי קשה לו לחשוב
בעצמו מראש על כל ההיבטים הכלכליים והמע
־
שיים הכרוכים בהסדר הפשרה, וכי קיימים כשלים
מהותיים בהסדר שזכה לאישור ראשוני, כשלים
שבית המשפט לא עמד עליהם וגם הצדדים לא היו
עריםלהםאו בחרו להתעלםמהם. ישצורך להכניס
בהסדר הפשרה תיקונים ניכרים, לאחר מינוי בודק
או בלעדיו, ולעיתים אף צריך להימנע מאישורו. זו
תוצאה שאינה קלה מבחינת הצדדים, אשר שכנעו
את לקוחותיהם לעשות ויתורים ולקבל את ההסדר
המוצע. הצדדים אמנם יודעים שאישורו הראשו
־
ני של בית המשפט אינו מבשר בהכרח על אישורו
הסופי במתכונת שהוצעה, וגם לא מן הנמנע שה
־
נתבע אינו מציג בהסדר המוצע את ההצעה הטובה
ביותר שלו אלאשומר שפניםבכובעלשלבשבו ייד
־
רש לשפר את ההסדר בעקבות התנגדויות או מינוי
בודק. אך ככל שמעורבותו של ביתהמשפט בעיצוב
הסדר הפשרה גדולה יותר, כך גם גדלהציפייתםשל
הצדדיםשביתהמשפטיאשראותו. לכן רצוי שתבוא
הבהרהמפי ביתהמשפטבעניין זה, וזו נדרשתשב
־
סבו
עתיים לאור ההלכה שנפסקה ברע"א 20/9748
.)15.12.08(
נ' רשות שדות התעופה
זניחתהמתווהשנקבעבחוקלאישור
הסדרהפשרה-הלכתסבו
המנגנון המובנה והמדורג שנקבע בחוק לצורך
אישורהסדרפשרהעומדבמקריםלאמעטיםבסימן
שאלה לנוכח הלכת סבו, בה נפסק כי בית המשפט
אינו מחויב לילך במתווה שנקבע בסעיפים 91-81
לחוק כאשר הסדר הפשרה מבוסס על מתווה שה
־
ציע בית המשפט. לדעת בית
המשפט העליון, מטרתם של
סעיפיםאלההייתהלפקחעל
הצדדים ולמנוע קנוניה בי
־
ניהם על חשבון חברי הקבו
־
צה, וחששמעין זהאינו עולה
כאשר הסדר הפשרהמושתת
על הצעה של בית המשפט,
על בסיס היכרות מעמיקה
של מכלול נתוני העניין. על
הלכת סבו, שנתקבלה בדעת
רוב (השופטים אילה פרוקצ'יה ויורם דנציגר נגד
דעתו החולקת של השופט אליקים רובינשטיין),
נמתחהביקורת(ראו: א' קלמנט, "פשרה והסתלקות
מא 5, עמ' 48-27
משפטים
בתובענה הייצוגית",
(תשע"א)). אך ביתהמשפטהעליון שב והלך בתלם
שהתוו שופטי הרובבעניין סבו (ראה: ע"א90/4907
(01.21.41); רע"א 90/4658
ברוזובסקי נ' איתוראן
(11.9.72); רע"א 80/2632
בנק הפועלים נ' אביב
(11.21.41)). עם זאת נראה שבית
תדיראן נ' שהי
המשפטהעליון ער לקושי שמציבההלכתסבו, והוא
נוהג להעביר את ההסדר המוצע לתגובת היועמ"ש
הנ"ל), ולעיתים אף מערב בדיון בהסדר
שהי
(עניין
הנ"ל).
אביב
אתהיועמ"שואתהרגולטור (עניין
נראית בעיניי נכונה
דעת המיעוט בעניין סבו
יותר; לדעתי חשש המחוקק לא רק מקנוניה של
הצדדים אלא גם ממצב שבו הסדר פשרה בתביעה
הנוגעתלעיתיםלמאותאלפי צרכנים ייסגר באולם
השופט או בלשכתו. אישור הסדר הפשרה יוצר
דעתהמיעוטבעניין סבו
נכונה יותר; המחוקקחשש
לארקמקנוניהשל הצדדים,
אלא גםממצב שבו הסדר
פשרהבתביעההנוגעת
למאותאלפי צרכנים ייסגר
באולםהשופטאו בלשכתו
71
׀
עורךהדין
אפריל4102
