שפיטה
ההטיה נגדראיותנסיבתיות
על בסיס ראיות מדעיות וטכנולוגיות - הוצעו הס
־
ברים והצדקותשונים, שלא נעסוק בהם. תחת זאת
נציג את התוצאות של ניסויים אחדים שבהם ביק
־
שנו לבדוק את קיומה של הטיה נגד הטלתאחריות
על בסיס ראיות נסיבתיות, גם כאשר אין מדובר
דווקאבראיותסטטיסטיותאו מדעיות. אחרי הצגת
הממצאים מהניסויים נדון בקצרה בהשלכות אפש
־
ריות שלהם (תיאור מלא של הניסויים והממצאים
Seeing
is
Believing
מצוי במאמרנו המשותף, :
The
Anti
−
Inference
Bias
, 89
Indiana
Law
.)
Journal
195 (2014)
בניסוי הראשון הצגנו למשתתפים - סטודנטים
למשפטיםבאוניברסיטההעבריתבירושלים-אחד
משני תיאורים. זהו התיאור
הראשון: "בכבישאגרה הוצ
־
בו מצלמות מהירות. ההס
־
תברות של שגיאה במערכת
המצלמותהיא%2. המהירות
המותרת בכביש היא 001
קמ"ש. לפי המצלמה, נהג נסע
במהירות 521 קמ"ש בכביש
בשעתלילהמאוחרת".
זהו התיאור השני: "בכ
־
ביש אגרה הוצבו מצלמות
המתעדות את השעה המ
־
דויקתשבה כל רכב חולף על
פני המצלמה. המצלמותאינן
מתעדות את המהירות של
הרכבהחולף, אך לפי המרחק
בין מצלמהלמצלמה ופרקהזמן שחלףבין המועדים
שבהםאותה מכוניתתועדה בכל אחתמהמצלמות,
אפשר להסיק אתמהירותהנסיעה של הנהג באותו
קטע של הכביש. ההסתברות של שגיאה במערכת
המצלמות היא %2. המהירות המותרת בכביש היא
מ
�
001 קמ"ש. לפי הפרשי הזמן והמרחק בין שתי ה
צלמות, נהג נסע במהירות521 קמ"שבכבישבשעת
לילהמאוחרת".
מלבד התיאור הנזכר צוין בשאלון שכדי להרשיע
אדם בעבירתתנועה, יש להוכיחאתאשמתו מעבר
לספקסביר. המשתתפיםנשאלו אםעל פי העובדות
המתוארותהםהיו מרשיעיםאתהנהג.
אף שההסתברות האובייקטיבית של טעות
תוארה בשני הנוסחים באותן מילים ממש ("ההס
־
תברות של שגיאה במערכת המצלמות היא %2"),
בעוד %18 מהמשיביםהרשיעו אתהנאשםבתסריט
י
�
הראשון, רק%06 הרשיעו אותו בתסריטהשני. בנ
גוד לניסוייםקודמיםשתוארו בספרות (למשל ניסוי
האוטובוסים שהוזכר לעיל), בניסוי הנוכחי בשני
התסריטים מדובר בראיות מאותו סוג - עדויות
טכנולוגיות ולא עדויות ראייה - ובשני המקרים
מדובר בראיותקונקרטיות ולאסטטיסטיות.
אחת ההשערות שהועלו בספרות לרתיעה מהט
־
לת אחריות על סמך ראיות נסיבתיות היא שהדבר
מטיל על השופט אחריות מוסרית רבה יותר: אם
עד שיקר, האחריות המוסרית לטעות השיפוטית
מונחת על כתפי העד, בעוד
שאם השופט שגה בהסקת
מסקנות מראיות נסיבתיות
- האחריות רובצתעליו. כדי
לבדוק השערה זו התבקשו
המשתתפים בניסוי השני
לדמיין שהם חברים בצוות
מומחים שתפקידו לקבוע
מדיניות בנושא אכיפת חוקי
תנועה. בין היתר נדרש הצ
־
וותלבחורבין שתי המערכות
לאכיפת מהירות שתוארו
בניסוי הראשון. הודגש
שעלות הרכישה, ההתקנה
וההפעלה של שתי המער
־
כות זהה, וכך גם האמינות
שלהן: %99 בניסוי זה. ההנחההייתהשאםהנכונות
הרבה יותר להטיל אחריותעל סמך ראיה ישירה נו
־
בעתממידתהאחריותהאישיתהרובצתעל השופט,
ההבחנה בין שתי מערכות האכיפה תיעלם כאשר
מדובר בבחירה מינהלית ביניהן מראש ולא בהט
־
לתאחריותשיפוטית במקרה ספציפי. בפועל, בעוד
שלמעלה ממחצית הנשאלים העדיפו את המערכת
של מצלמתהמהירות, פחותמרבע העדיפו אתהמ
־
ערכתשל שתי המצלמות ופחותמרבע היו אדישים
לבחירהבין שתי המערכות. משמעשהרתיעהמהט
־
לתאחריותעל סמך מהשנתפס כראיותהמצריכות
היסקאינהמוסברת, או לפחותאינהמוסברתלבדה
על ידי ההבדל באחריותהאישיתשל השופט.
מניסוייםשערכנו עולה
כי ישהטיהחזקה נגד
הטלתאחריותעל בסיס
ראיות נסיבתיות, גםכאשר
אובייקטיביתהראיות
הנסיבתיותאינן פחות
אמינותמראיות ישירות,
וגםכאשר השופטאינו
מעריך אותן כפחותאמינות
באורחסובייקטיבי
אפריל4102
עורךהדין
׀
80
