השופט בערכאה הדיונית מקבל לידיו את כתבי
הטענות ומנהל אתהמשפט. הואשומעאתהעדים,
לומד את סיכומי הצדדים ופוסק את הדין. על פי
המסורת היהודית, מעשהו של השופט היושב בדין,
ו
�
שי בו משום קצה קצהו של המעשה האלוהי. הש
פטחורץאתהדין וקובעאתגורל בעלי הדין הבאים
לפניו. אםפסק דין אינו נוח לבעל הדין, או תוצאתו
אינהתואמתאתציפיותיו, אין הוארשאי לסחורבו
-לאבכסף (תשלוםלידי התובעהזוכה), ולאבשינוי
ההלכה שנפסקה (בתמורה לטובת הנאה לבעל דין
או לנאשם).
ס
�
כמובן, אי מקוםשערכאת הערעור תתנגד לה
ן
כםפשרהאשר ישבו כדי לשנות, להגדילאו להקטין
את הסכום שנפסק, או את הפרטים בצו שהוציא
השופט מתחת ידו לנוחות הצדדים, כל עוד פסק
הדין הנכון לגופו אינו מבוטל. לפסק הדין שניתן
בסיום ניהולו של משפט יש מקום ומשקל בעולם
צ
�
ובמציאות הנו
ט המשפ
רת בגינו. בפסק הדין נקבעו
מחדש מעמדם של הצדדים,
ה
�
זכויותיה וחובותיהם, ב
ם
סתמך על ממצאי המשפט,
ר
�
ם הנתמכי בנימוקיו המפו
טים של השופט היושב בדין.
פסק הדין יוצר מצב חדש
בעולםהזכויות והחובות. אם
פנו בעלי הדין לבית המשפט
וביקשו את הכרעתו, ולשם
כך ניהלו את המשפט לפניו
מתחילתו ועד סופו, אין מקום לביצוע פניית פרסה
- לבקש להתעלם מפסק הדין ולדרוש את ביטולו,
אלאאםכן, כאמור, השתכנעביתהמשפטבערכאת
הערעור כי נפל פגם בפסק הדין המחייב לבטלו או
לשנותו. לפסקהדין חייםמשלעצמו; אין הואמטבע
עובר לסוחר לנוחותםשל הצדדיםלמשפט.
ברור לי שאין שופט שערכאת ערעור לא פסקה
במועדכלשהו, עלפי רובאףיותרמפעםאחת, כי יש
לבטל אתפסקדינו כשגוי. אישאינו חסין מטעויות,
לרבות שופטים. אולם אין מקום לביטולו של פסק
דין נכון וצודק לגופו, ולאיונו המוחלט, רק לצורכי
אינטרסכלשהו של מי מבעלי הדין.
התביעההפלילית, כךלטעמי, אינהרשאיתלדרוש
מ
�
יכ החלטה שיפוטיתשאינה נוחה לה תבוטל ותי
ו
�
קח בלי שתשכנעאתערכאתהערעור בעמדתהלג
פה. התביעה אינה רשאית לקנות את מחיקת פסק
הדין ואת ביטולו, בטובת הנאה לנאשם - ביטול
רטרואקטיבי של כתב האישום כאילו לא נוהל נגדו
ו
�
ךהלי פלילי, שבסיומו היהאףאפשר שייכלאמאח
רי סורג ובריחלמשך שניםרבות.
גם במקרה השכיח, כאשר תובע וסנגור מציגים
ו
�
ר הסד טיעון בפני ביתהמשפט, הרי ברור שעל הש
פט היושב בדין להשתכנע, טרם יאשר את הסדר
הטיעון, כי אין בו כדי לפגוע באינטרס הציבורי.
מדועאפואערכאתהערעור, בהליך הערעור, פטורה
מכל שיקול ערכי בבואה לאשר הסדר פשרה שכזה,
המאיין אתמעשה ידי השופטהיושב בדין בערכאה
קמא, תוך התעלמותממסקנותיו וממצאיו העומדים
בבסיסהפסיקה?
יתר על כן: גם ההלכה הנוהגת בכיבוד הערכאות
השונותמחייבתגישהאחרת.
ה
�
ת ערכא הערעור מצפה מ
שופט הדיוני לכבד את פסק
דינה, אף אם ישבו ביטול או
שינוי שלפסקדינו, גםכאשר
התיק מוחזר לערכאה קמא,
לשינויו או להשלמתו. האין
זה מחובתה של הערכאה
הדיונית לכבד את פסק הדין
שלהערכאהקמא, ולבטלו או
ו
�
ו לשנות רק לאחר מתן נימ
קיםלביסוסעמדתה?
למרותכל זאת, אני ער לכך שתיתכן גישהאחרת;
עומס התיקים, רעה חולה כשלעצמה, מחייב אישור
הסכמי פשרה. בהיעדר פשרות והסדרי טיעון יכרע
בית המשפט תחת העומס, והרי כל בעל דין זכאי
להסכים לביטול פסק דין שניתן לזכותו. מדובר
בזכויות ובחבויות של בעלי הדין. גם עיקרון חופש
החוזיםמאפשר לבעלי־הדין להתקשר ביניהםבהס
־
כמיםכראותעיניהם.
ובכל זאת יש מצבים שבהם הפשרה או הסדר
הטיעון עלוליםלהיותבעייתיים, נוכחהתהליך שה
־
ביא להשגתם ונוכח המניעים העומדים בבסיסם. זו
גישתי, ואני מקווה כי רשימה זו תפתח את הנושא
לדיון אשר חיוני לקייםבו.
אםפנו בעלי הדין לבית
המשפט, אין מקוםלביצוע
פנייתפרסה - לבקש
להתעלםמפסקהדין ולדרוש
אתביטולו - אלאאםהשתכנע
ביתהמשפטבערכאתהערעור
כי נפל פגםבפסקהדין
77
׀
עורךהדין
אפריל4102
