לתביעה זה ראיות נסיבתיות" - ושוב, ההנחה היא
שראיות נסיבתיותפחותטובותמראיות ישירות.
לא מעט מחקרים פסיכולוגיים עסקו ברתיעה
המיוחדת של מקבלי החלטות מלהטיל אחריות על
סמך ראיות סטטיסטיות גרידא. נניח למשל שב
־
עיירה מסוימת פועלות שתי חברות אוטובוסים
בלבד, "הכחולה" ו"האפורה". %08 מהאוטובוסים
ו
�
שייכים לחברה הכחולה ו %02 בלבד לחברה האפ
־
רה. ערבאחדמטיילתאישהעםכלבהברחובבאותה
עיירה, ואוטובוס הנוהג בפראות דורס את הכלב
למוות. מאחר שהאירוע קרה במהירות והאישה
עיוורתצבעים, אין היא יודעתלומר אםהכלב נדרס
בידי אוטובוס אפור או כחול, אך אין ספק שהוא
נדרס בידי אוטובוס השייך לאחת משתי החברות.
האישה תובעת פיצויים מהחברה הכחולה. כאשר
אנשים נשאליםמהי ההסתברותשהכלב נדרס בידי
החברה הכחולה, רובם משיבים שההסתברות היא
ה
�
־כ %08; אך כאשר הם נשאלים אם הם מוכנים ל
טיל אחריות על החברה בהיעדר ראיות קונקרטיות
הקושרות אותה לתאונה הספציפית, הרוב המכריע
שלהנשאליםמשיביםבשלילה. לתופעהזו -כמו גם
לרתיעההקיימתלעיתיםמלהטיל אחריותמשפטית
79
׀
עורךהדין
אפריל4102
