ררתשאלה, שכן ממילאמדובר ב"שעבוד ראשון").
סוגיותחדשותלמחשבה
מעורר שאלות שיש
פסק הדין בפרשת הרצליה
לתתעליהן אתהדעת.
התחולה על חובות אחרים לרשות המקומית
חובות לרשות מקומית אינם מסתכמים בארנונה.
ידועיםסוגי חיוב נוספים כגון היטלי פיתוח והיטלי
סלילה. האםחובותבגין חיוביםאלה נכנסיםלגדריו
של השעבוד הסטטוטורי?
נראה לנו כי התשובה מצויה בלשונה של האכרזה
המתקנת. אםחוב מסויםהוא לרשותהמקומית (ולא
לגוףאחר) ועלפי דין (ולאעלפי הסכם), הרי שהואבא
בגדריהשלהאכרזההמתקנת.
לפיכך נראה כי חובות חו
־
זיים אינם בעלי מעמד עדיף.
כמו כן נראה כי חובות לגו
־
פים עירוניים אחרים, כגון
לתאגידיםעירונייםאו לתא
־
גידי מים וביוב, לא יבואו בג
־
דרו שלהשעבודהסטטוטורי.
כיצד ייערך חישוב החו
־
עלפי פרשת
בותההדדיים?
הרצליה, על כונס הנכסים
להעמיד את גובה החוב המו
־
בטח מול גובה חוב הארנונה,
והיחסביניהםיהיהיחסהחלוקהשלהתמורההחוזית
נטו (לאחר ניכוי הוצאותכינוסותשלוםמיסיםעלפי
סעיף11א(1) לפקודתהמיסים).
יש אפוא חשיבות רבה לעמידה על גובה החובות
לנושה המובטח ולרשות המקומית. ההנחה היא שכל
אחד מהם יחשב בגובה החוב את הריבית העונשית
שחלהעלהחוב: הנושההמובטח-אתריביתהפיגורים
שנקבעה בהסכםההלוואה, והרשותהמקומיתאת רי
־
ביתהפיגוריםהקבועה בחוק הרשויותהמקומיות (רי
־
ביתוהפרשי הצמדהעלתשלומי חובה) תש"ם־0891.
שיעור הריביות הנזכרות לעיל הוא גבוה, והן
מגדילות את החוב באופן משמעותי. מאליו ברור
שחישוב לפי מפתחהמכיל ריביותאלהעשוי להיות
שונהמאוד מחישובעל פי מפתחאחר.
הנה כי כן, השאלה שנשאלת היא מהו המפתח
לחישוב החובות ההדדיים; האם החוב הרשום בס
־
פרים (שחושב לפי הריביות הנ"ל) או מפתח אחר
(כגון: חישוב על פי ריבית בהתאם לחוק פסיקת
ריבית והצמדה או חישוב של קרן מוצמדת בלבד)?
שאלה זו פתוחה, ומן הסתםתימצאלהתשובהבפ
־
סיקתבתי המשפט.
בפרשת וינבוים קבע בית
מה דין הלכת וינבוים?
המשפט העליון כי לחוב הארנונה שממועד מינוי
כונסנכסיםועדלמועדתפיסתהחזקהבנכסעל ידיו
אין עדיפותבפירעון. האםהלכה זו נותרהעל כנה?
מבלי לקבוע מסמרות, נראה לנו כי אפשר לשקול
ברצינות את הטענה כי פסק הדין בפרשת הרצליה
שינה במידת מה את הלכת וינבוים, שכן כעת חוב
הארנונה כולו (החוב בגין תקופתהכינוס ובגין הת
־
קופהשלפניה) עומדלפירעון
במסגרת החישוב ההדדי.
מובן שגם בעניין זה על בתי
המשפטלומר אתדברם.
היקףהשעבודהסטטוטורי
נניח שלחייב יש כמה נכסים
באותה רשות מקומית, ורק
אחד מהם מצוי בהליכי מי
־
מוש. האם רשאית הרשות
המקומית לכלול בטענותיה
על גובה החוב נשוא השעבוד
הסטטוטורי גם חובות בגין
נכסיםאחרים?
אפשר להשקיף על שאלה זו בכמה אופנים. מצד
אחד אפשר לטעון שלשון האכרזה המתקנת אינה
נוגעת רק לחובות בגין נכס ספציפי אלא לכלל חו
־
בותהחייב לרשותהמקומית. על פי טענה זו, השע
־
בוד הסטטוטורי הואמעין "שעבוד צף" החל על כל
נכסי החייב ברשותהמקומית, ומתגבשבעתשאחד
מהנכסיםמצוי בהליכי מימוש. לכן במסגרתהחישוב
ההדדי יחושבו כל חובות החייב לרשות המקומית,
לרבותאלההחליםעל נכסיםאחרים.
מצדשני אפשרלטעון שהליךמימוששל נכסנוגע
לנכס ספציפי בלבד, ולא ראוי ולא הוגן לגרוע מה
־
גבייה המובטחת חובות שאינם קשורים לנכס הס
־
פציפי לכתחילה. למעשה קביעה כזאת תהפוך את
הנושההמממן לפקיד הגבייהשל הרשותהמקומית.
זו שאלהסבוכהומורכבת; אםתתעורר, ודאי תעסיק
אףהיאאתבתי המשפט.
בפרשת וינבוים נקבע כי לחוב
ארנונהשממועד מינוי כונס
נכסים ועד למועד תפיסת
החזקהבנכסאין עדיפות.
נראה כי פסקהדין בפרשת
הרצליהשינהבמידתמהאת
הלכת וינבויםשכן כעתחוב
הארנונהכולו עומד לפירעון
111
׀
עורךהדין
אפריל4102
