תאגידים
הטלתאחריותעלדירקטור צלליםאו עלדירקטור דהפקטו
"מעמדו של יגרמן, כמעמדו של המושך בחוטים
בהצגת בובות... יגרמן מפעיל את כל האישים בח
־
ברות אך הוא חבוי במובן זה שאינו נושא בתואר
רשמי של משרה. יגרמן נטל מכל בעלי התפקידים
את סמכותם המהותית, עד שהתארים אותם נשאו
היו בחלקם נבובים ולמראיתעין... יגרמן הואשהח
־
ליט, הנחה, דחף והביאלידי גמר אתתוכניתו. היתר
עקבו אחר צלילי החליל, בעינייםשטחו מראות, אל
הנהר ואל הקריסההכלכליתשל הקבוצה".
המשותף לדירקטור צללים ולדירקטור דה פקטו
הוא שהם מקבלים על עצמם - למעשה נוטלים
לעצמם - עמדה של כוח כלפי החברה בידיעה או
בהסכמהשל האורגניםשלה. לכן הנכונות והשאיפה
להטיל על לא־דירקטורים אלה אחריות כאמונאים.
הקטגוריות נבדלות זו מזו
בעניין חברותו לכאורה של
זה שאין־לנקוב־בשמו כדיר
־
קטור בחוג הדירקטורים.
מנקודה זו ואילך מתער
־
פלים ההבחנות והמבחנים.
חוקי החברות באנגליה התי
־
רו לתאגידים לכהן כנושאי
משרה מאז ראשית המאה
ה
�
־ה 02. שםהוקדשמאמץ ל
תמודדות עם חברות שבהן
בעלי המניות, הדירקטורים
ואפילו המזכיר היו כולם
תאגידים בניסיון לחמוק
מאחריות כלפי נושים. זאת לצד הצורך להתמו
־
דד עם אנשים שפעלו כדירקטורים בלא מינוי, לאו
דווקאמחמתשגגה בהליך המינוי, וכן הצורך לפרש
את תחולת ההוראה בדבר מסחר בתרמית. לעומת
זאת, חוק החברותבאוסטרליה מחייב מינוי יחידים
כדירקטורים, אולםההגדרותהחרותותשלדירקטור
ונושאמשרהסבלו מחוסר יציבות.
בתי המשפט בשתי המדינות עשו מאמצים הר
־
קוליאניים להבחין בפועל בין דירקטור דה פקטו
לדירקטור צללים, אך היסודות המייחדים כל קט
־
גוריההיטשטשו משנותה־08. בסוףהמאההקודמת
התגבשההכרהשיסודההשפעהעל המשטר בחברה
) משותףלשתי הקטגוריות.
corporategovernance
(
המהלך הושלם לאחרונה כאשר ההבחנה ביניהן
ננטשה במפורש. תחילה עשה זאת בית המשפט
Holland
העליון של הממלכה המאוחדת בפסק דין
משנת 0102; בית המשפט הפדרלי של אוסטרליה
משנת2102.
Grimaldi
הלך בעקבותיו בפסקדין
הפסיקה החדישה במשפט המשווה גורסת כי על
בית המשפט לבחון את מכלול העובדות בענייניות
עלפי הנסיבות, בלי להיצמדלמבחניםצרים, ולבדוק
אםהאדםהנידון השתלבבמנגנוני הממשלהתאגידי
בחברה. בין היסודות הרלוונטיים אפשר לבחון אם
אותו אדם היה פעיל בהכוונת ענייניה של החברה
ואםבאותן נסיבותהוא "עשהעבודהשל דירקטור"
). תפקוד זה הוא
doing
the
work
of
a
director
(
עניין של מהות ולא של תארים או כינויים - לר
־
בותהכינוי "יועץ" או הבחנהלכאורהבין "דירקטור"
ובין "נושא משרה". גישה זו
תואמת את הדין בישראל
וראוי לאמצה, אולם תחילה
ישלעמוד על נקודהמהותית
ועל נקודהצורנית.
מבחינהמהותיתישלזהות
מי "עושה עבודה של דירק
־
טור" כפי שעבודה זו נתפסת
כיום. גישה זו מכוונת את
בית המשפט להתמקד במי
שאינם דירקטורים - ליתר
דיוק, במי שאינם נושאי
משרה - השולחים יד בק
־
ביעת מדיניות ניהולית (אס
־
טרטגיה) או בפיקוח על ההנהלה, הנתונים לסמכות
הדירקטוריון. עם אלה אפשר למנות בעל שליטה
בנסיבות מתאימות, יועץ שעצותיו כפקודה ואף
נושה החורג מגבולות נאותים של הגנה על ענייניו
החוזיים. על כל אלה אפשר להטיל אחריות כאמו
־
נאים. בה בעתמאפשרת גישה זו לשחרר מאחריות
כאמונאי יועץ שאינו מסיג את גבולו, אף אם הדי
־
רקטורים רואים בדבריו דברי אלוהים חיים ואינם
סריםמהם ימין ושמאל, או עובד בדרג נמוך, אףאם
תפקידו מקנהלו כוחלהמיטחורבן על החברה.
מבחינה צורנית, בחקיקה בישראל היה הד
לשתי הדוקטרינות. סעיף 1 לפקודת החברות הכיל
התייחסות לדירקטור דה פקטו, ששיקפה את הדין
האנגלי עד שלהי המאה הקודמת- לאמור, "לרבות
דירקטור צללים נחשב
במשפטהמשווהכמי שרוב
הדירקטורים נשמעיםלו
בדרך כלל, ואילו בישראל
התיקון הרחיב אתהאחריות
גםלמי שדירקטור יחיד נשמע
לו. זו קטגוריהשעשויים
להימנותבהלמשל גםבן זוג
שתלטני או כוהן דתכריזמטי
אפריל4102
עורךהדין
׀
106
