צילום: לע"מ, משה מילנר
החמירה עם עברייני מין. עדנה ארבל בטקס השבעתה בבית הנשיא קצב, 4002
לעומת
מים שבהם גילתה ארבל השקפה אופיינית.
זאת מתברר שבשונה מהתדמית של ארבל כשופטת
"תביעתית", לא הייתה לה נטייה כללית להרשיע או
להחמיר בענישה יותר משופטים אחרים.
התחומים העיקריים שבהם השופטת ארבל הצי
־
גה בפסיקתה, במקרים רבים בדעת מיעוט, השקפת
עולם עקבית ומגובשת שחרגה מפרשנות של כל חוק
לגופו ומיישומו בנסיבות המקרה היו עבירות מין
וקורבנותיהן, טוהר המידות בשירות הציבורי, זכויות
של קבוצות ושל יחידים חלשים (הן בתחום הציבורי
והן במשפט הפרטי) וערך המשפחה.
בולטת במיוחד גישתה לעבירות מין ואלימות
כלפי נשים וילדים, המשלבת החמרה עם העבריינים
- הן בפרשנות הדין המהותי, הן בתחום הראייתי והן
בענישה - עם חמלה והתייחסות מקילה כלפי הקו
־
רבנות. כך בדעת מיעוט קבעה ארבל כי קיום יחסי
מין תוך הטעיית האישה בעניין מטרתם הוא עבירה
מהות המעשה ולא רק
של אינוס במרמה מבחינת
של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ראו ע"פ
(9002.5.52); ע"פ
פחימה נ' מדינת ישראל
5097/07
(1102.2.71)).
גולדבלט נ' מדינת ישראל
10733/08
, פ"ד ס(2) 271
נוי נ' מדינת ישראל
בע"פ 40/6529
(5002.8.01) סברה ארבל בדעת מיעוט שיש להרשיע
את הנאשם בבעילה אסורה בהסכמה של עובדות
כפופות לו, שקיימו איתו יחסי מין בתקווה שהדבר
יועיל למעמדן במפעל; זאת אף שהמתלוננות יזמו
את יחסי המין עם הנאשם, ולדעת הרוב לא הוכח
יסוד של ניצול יחסי המרות ביניהם.
בכמה מקרים הרשיעה ארבל נאשמים בעבירות
מסוג זה בדעת מיעוט, אף שהשופטים האחרים סברו
שנותר ספק סביר באשמה. זאת תוך התחשבות של
ארבל במאפיינים המיוחדים של קורבנות של עבי
־
רות מין כעדים או שלילה של גרסת הנאשם כי לא
היה מודע לרכיבים עובדתיים של העבירה (ראו ע"פ
(2102.1.21); ע"פ
מדינת ישראל נ' פלוני
3250/10
;)11.1.2010(
אייזנקוט נ' מדינת ישראל
3314/06
.))20.9.2012(
מדינת ישראל נ' פלוני
ע"פ 11/4036
בפסקי דין אחדים הסתייגה ארבל מעמדת הרוב
התחומים העיקריים
שבהם השופטת
ארבל הציגה
בפסיקתה השקפת
עולם עקבית
ומגובשת, שחרגה
מפרשנות של כל
חוק לגופו ומיישומו
בנסיבות כל מקרה,
היו עבירות מין
וקורבנותיהן, טוהר
המידות בשירות
הציבורי, זכויות
של קבוצות ושל
יחידים חלשים וערך
המשפחה
79
׀
עורך הדין
יוני 4102
