את המקצוע, להחליש באופן ממשי את
מעמד עורכי הדין ולפגוע פגיעה קשה בת
־
רומה המיוחדת של ציבור עורכי הדין לח
־
ברה הישראלית. לכן גישתה הבסיסית של
הוועדה הייתה למצוא כל דרך כדי להביא
לתיקון פנימי במשילות הלשכה. ביטול
המעמד הסטטוטורי של הלשכה כלשכת־
חובה עצמאית הוא מוצא של אין ברירה
שטרם הגענו אליו, ונקווה שלא נגיע. צריך
לתת הזדמנות נוספת לשיקום, ולקוות שה
־
דבר יצלח.
עם זאת, אם הלשכה לא תצדיק בעתיד
את מעמדה, יש חשש כי תחזור ותעלה
השאלה אם מעמדה המיוחד מוצדק, או יש
להשוות את עורכי הדין ליתר בעלי המקצו
־
עות שהתארגנותם היא וולונטרית והסדרת
מקצועותיהם נעשית באמצעות גורמי פי
־
קוח ציבוריים חיצוניים.
לעת הזאת, כפי שנכתב בדו"ח, לא סב
־
רתם שזה הפתרון.
לעת הזאת אנחנו מקווים שזה אינו הפ
־
תרון, אבל אם לא ייעשה שיקום של ממש,
הדברים עשויים להוביל למציאות כזאת,
וממנה כולנו נצא נפסדים.
הדו"ח מכיל גם דעת מיעוט (של ד"ר
לימור זר־גוטמן) שגרסה שהוועדה צריכה
לעסוק בנושאים נוספים.
רוב חברי הוועדה היו בדעה שאין קשר
ממשי ואמיתי בין הסוגיות הקשורות במע
־
רכת המשמעת, ההתמחות, הבחינות והרי
־
שוי ובין נושא המשילות הפנימית. חלק
מהנושאים האלה כבר נבדקו בעבר על ידי
ועדות ציבוריות מקצועיות, כגון ועדת גר
־
סטל, וסוגיות אחרות אולי צריכות להיבדק
ולהיבחן לעומק, אבל אין מקומן בוועדה
הזאת. דעת המיעוט של ד"ר לימור זר־גו
־
"ביקשנו למצוא כל דרך כדי להביא לתיקון פנימי במשילות הלשכה". פרוקצ'יה
ביקשנו להפסיק את
הפרקטיקה של גביית דמי
חבר למימון מיני פעילויות
שאין להן שום קשר וזיקה
למקצוע. פעולות כאלה אינן
אמורות להיות חלק מהתקציב
ואינן אמורות לשמש בסיס
לגביית דמי חבר
יש לראות בחומרה רבה את
המציאות שנוצרה כאן, שבה
ועדי המחוזות פועלים באופן
עצמאי ולא מתואם בנושאים
הנתונים לסמכותם של
המוסדות הארציים הן על פי
החוק והן על פי המסורת
71
׀
עורך הדין
יוני 4102
