את הזיקות האפשריות שיש למועמד ביחס
לתאגיד הבנקאי שבו הוא מבקש להתמנות.
אם הבדיקה מסתיימת במתן הכשר, בוד
־
קים את המועמדות גופה.
על רקע תיקון 02 לחוק החברות, האם
את סבורה שראוי להגביל את שכר הב
־
כירים?
שאלת שכר הבכירים עולה על הפרק גם
בראיונות שעורכת הוועדה למינוי דירקטו
־
רים למועמדים לכהונה בבנקים ללא גרעין
שליטה. הנושא מעיק מאוד, ומובן שהבעיה
לא נפתרה בתיקון 02. הפערים בין שכר
הבכירים ובין המציאות הכללית במשק
מצביעים על בעיה עמוקה המחייבת פתרון.
לא אחת טוענים כי קשה לפתור את
הבעיה באופן נקודתי בבנק אחד, ושהפ
־
תרון צריך להיות כלל־מערכתי ולחול על
כלל הבנקים והחברות הציבוריות הגדולות
במשק, שאם לא כן עלולים לזלוג כוחות
ניהול מקצועיים וטובים ממוסד שיגביל את
השכר למוסד מתחרה שלא תהיה בו הגבלה
דומה, וכך עשויה להיפגע היציבות ויכולת
הצמיחה של המוסד הראשון באופן ממשי.
זו טענה שאין לזלזל בה, אבל איני משו
־
כנעת שצריך לחכות לבשורה שתבוא מגו
־
רמי הפיקוח השלטוניים. אני נוטה לחשוב
שהבשורה יכולה לבוא מבפנים, באמצעות
חברי דירקטוריון בעלי תעוזה ואחריות
שיובילו מהלך נכון בזהירות ובאיזונים
ראויים. הוועדה למינוי דירקטורים עשויה
לתרום תרומה מסוימת בכיוון זה.
אם הבשורה לא תבוא מבפנים, רשויות
הפיקוח יצטרכו להניח תשתית מבוקרת,
זהירה ושקולה לפתרון בעיית הפערים הלא
רציונליים בין שכר הבכירים ובין המציאות
במשק.
האם ריאלי לצפות שהפתרון יבוא מב
־
פנים?
קשה לי לענות על השאלה. זה תלוי
במידה מסוימת בכוחות העשויים להשת
־
לב בדירקטוריונים של המערכת הבנקאית,
אבל יש בעניין הזה אי ודאות ניכרת.
"המאבקים הפוליטיים? חזר האיזון"
השנים האחרונות לכהונתך כשופטת עד
פרישתך בשנת 1102 היו שנים סוערות על
רקע הניסיונות להשפיע על דמותו של בית
המשפט העליון בחקיקה ומול שרי המשפ
־
טים דאז. דווקא ממרחק הזמן, האם תוכלי
לשתף אותנו בתחושה שלך כשופטת בעת
מאבקים מהסוג הזה? האם באמת אפשר
לשמור על ריחוק מהאירועים המתרחשים
סביבך?
המאבקים הפוליטיים שהיו כרוכים בני
־
סיונות של גורמים מסוימים להשפיע על
מעמדו של בית המשפט העליון העיבו על
בית המשפט העליון. הם פגעו בתחושת
השליחות שלו כמוסד ובתחושת השלי
־
חות של שופטיו. הם הקשו באופן מיוחד
על נשיאי בית המשפט העליון, שהיו מו
־
פקדים על הנהגתו כל אחד בזמנו, ונאל
־
צו לעמוד בפרץ ולהדוף ניסיונות חוזרים
ונשנים להחליש את שלמותו, את מעמ
־
דו ואת חשיבותו כמוסד העליון המגן על
זכויות האדם ועל המשטר הדמוקרטי־חו
־
קתי של המדינה.
גם במציאות הזאת התנהלה עבודת
בית המשפט העליון כסדרה. דווקא בימים
הקשים האלה היה אפשר לחוש בעוצ
־
מה הפנימית של המוסד הזה, ששום איום
חיצוני ושום קושי שנקרה על הדרך - גם
קושי מהותי מאוד - אינו משפיע על עבודת
השיפוט היומיומית. לזעזועים ביחסים עם
המערכת הפוליטית לא הייתה השלכה או
השפעה על פסיקת בית המשפט ועל היע
־
רכותו למילוי תפקידיו. לשמחתי התקופה
ההיא חלפה, ונדמה שחזרה שגרה טובה
למסדרונות בית המשפט והיא אינה מופ
־
רעת על ידי מאבקים חיצוניים שמאיימים
לפגוע בה ולהחליש אותה. נראה שחזר
האיזון ביחסים שבין בית המשפט העליון
ובין המערכת הפוליטית.
למה את מייחסת את הרגיעה?
המהלכים הפוליטיים שכוונו להשפיע
באופן מהותי על מעמדו של בית המשפט
אם לא הייתי אופטימית, ואם
חבריי בוועדה לא היו אופטימיים,
לא היה טעם להשקיע את
משאבי המחשבה והמאמץ
שהשקענו. אני אופטימית גם
משום שאני מאמינה כי הלשכה
והאנשים המובילים אותה
מבינים לעומק את השליחות
ואת הייעוד שיש לה
הלשכה על מוסדותיה השונים
- המועצה הארצית, הוועד
המרכזי וועדי המחוזות - צריכים
להתאחד סביב המטרה לקדם
את ההמלצות האלה כדי
להביא לשיקום המוסד. זה
הזמן שאינטרסים אישיים או
סקטוריאליים יפנו את מקומם
לאחריות קולקטיבית של כל
מוסדות הלשכה
יוני 4102
עורך הדין
׀
76
הראיון
עם השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה
"אי אפשר לתת לגורם..."
