מני מזוז לאחר שארבל מונתה לבית המשפט העליון).
כמי שישבו שעות בדיונים שניהלה ארבל כפרקליטת
המדינה - אחד מאיתנו שירת כעוזר משפטי שלה,
והשנייה הייתה מתמחה שלה באותן שנים - התר
־
שמנו באופן בלתי אמצעי מכך שארבל, חרף ניסיונה
הרב, גיבשה את עמדותיה רק לאחר ששמעה את
דעתם של כל המשתתפים בדיון. היא הייתה קשובה
באמת, ולא פעם אף שינתה את דעתה הראשונית
בעקבות דברים ששמעה ממשתתפים הכפופים לה.
מטעם זה אי אפשר לאפיין את החלטותיה כקפד
־
ניות או כמקלות אלא כענייניות וכמאוזנות.
תקופתה של ארבל בפרקליטות התאפיינה גם
בפתיחות רבה מכפי שהיה מקובל בעבר לביקורת
ולתקשורת. הפרקליטות, שעד אותה תקופה הקפי
־
דה לומר דברה "רק בבית המשפט", מצאה את עצמה
בזירה תקשורתית חדשה. במהלך כהונתה שודרגה
דוברות משרד המשפטים, ופרקליטים החלו להתב
־
טא גם בתקשורת כדי שלא להותיר את הדיון בזירה
הציבורית חלקי. מהלך זה, שהשפעתו על הסיקור
התקשורתי על הליכים פליליים ניכרת עד היום, עבר
כמעט בלא דיון ציבורי, אף שראוי היה כי יזכה לב
־
חינה ציבורית.
כמו במקרים קודמים של פרקליטי המדינה שמונו
לבית המשפט העליון, רבים חששו שעברה של ארבל
בפרקליטות יקשה עליה לאמץ את נקודת המבט הנ
־
דרשת משופטת. ואכן, מחקר שבחן את התפיסותשל
עורכי דין ביחס לשופטי בית המשפט העליון מצא
כי עורכי דין סברו שהסיכויים של נאשמים המער
־
ערים לפניה נמוכים יותר מאצל כל אחד מהשופטים
האחרים בבית המשפט העליון. אלא שאותו מחקר
ארבל כפרקליטת המדינה לצד היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין, ומאחור עוזר היועץ נעם סולברג. נפגשו שוב בבית המשפט העליון
צילום: לע"מ, עמוס בן גרשום
85
׀
עורך הדין
יוני 4102
