סדר יום
פועלה של עדנה ארבל בתחום המשפט הפלילי
פרישת ארבל
ולהעיד על העבירות שבוצעו בהם. יתר על
כן, לעיתים עדות כזו אף יכולה להוות חלק
מתהליך שיקומם של המתלוננים... על כן,
אני סבורה כי יש ליתן משקל רב לרצונו
של נפגע בעבירות מין ואלימות חמורה
להתייצב מול תוקפו בבית המשפט ולהעיד
נגדו, וזאת כמובן לצד יתר השיקולים
העומדים על הפרק".
גישתה הבלתי פורמליסטית של השופטת ארבל
התבטאה גם בכך שלא הסתפקה במילוי טכני
של הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה. כך, בפרשה
האמורה עתרה המתלוננת לבג"ץ בטענה כי התביעה
לא מילאה את חובותיה לפי סעיף 71 לחוק זכויות
נפגעי עבירה, המקנה לנפגעי עבירות מין ואלימות
חמורות זכות להביע עמדה
לפני התובע בטרם חתימה
על הסדר טיעון עם הנא
־
שם. ארבל הצטרפה למסקנה
כי יש לדחות את העתירה,
בעיקר משום שההסדר כבר
הובא לבית המשפט, ובי
־
טולו בשלב זה יפגע בנאשם
באופן בלתי ראוי, בוודאי
משהתביעה פעלה בתום לב,
מתוך מטרות ראויות ועל פי
הכללים הפורמליים שנקב
־
עו בחוק. ואולם בדעת יחיד
היא סברה כי התעוררו סימני
שאלה בנוגע לטיפול בפרשה,
שהיה בהם כדי לכרסם בסבירותו של הסדר הטיעון,
הגם שלא להביא לבטלותו. בפסק דינה מנתה ארבל
נקודות שונות שעוררו בעיניה קושי, לרבות העובדה
כי הסדר הטיעון הוצג למתלוננת בצורה שלא איפ
־
שרה לה להבין באופן מלא ומדויק את מהותו ואת
השלכותיו, וכי התעורר ספק אם ההסכמה שהבי
־
עה בתחילה להסדר הטיעון אכן שיקפה את רצונה
האמיתי.
ארבל הטעימה כי תובע יכול לצאת ידי חובת
החוק בשמיעה קצרה של טענות נפגע העבירה תוך
מתן משקל נמוך להן, ואף תוך התעלמות מוחלטת
מהן בפועל. ואולם כדי שעקרונות חוק זכויות נפ
־
געי עבירה יוגשמו באופן מהותי - כדי להפיח "רוח
ונשמה" בהוראות החוק באופן שיגשים את מטרתו
המוצהרת - בעת עריכת הסדר טיעון חבה התבי
־
עה חובה ובה רכיבים שאינם מפורטים "שחור על
גבי לבן" בנוסח החוק. למשל, לדעתה יש לתת לנ
־
פגע הסבר מפורט על ההסדר ועל השיקולים העו
־
מדים ביסוד הכוונה לערכו; על התביעה לשמוע
"בלב פתוח ובנפש חפצה" את עמדתו של הנפגע;
חשוב לתת לנפגע שהות סבירה לגבש את עמדתו;
ויש להבהיר לו כי התביעה אינה מחויבת לעמדתו,
וכי היא רק שיקול אחד מבין השיקולים הרלוונטיים
האחרים.
רגישותה של ארבל לזכויות במשפט הפלילי ואי־
היצמדותה לכללים פורמליסטיים באה לידי ביטוי
גם ביחס לזכויות נאשמים. למשל, במ"ח 11/3173
בקרינג נ' מדינת ישראל
הורתה השופטת ארבל לע
־
רוך משפט חוזר בעניינו של
אדם שהורשע בעבירה של
נהיגה בקלות ראש, מכוח
העילה שבסעיף 13(א)(2)
לחוק בתי המשפט שלפיה
הוצגו ראיות או עובדות
שעשויות לשנות את תוצאת
המשפט לטובת המבקש.
באותה פרשה הוצגו ראיות
אחדות ובהן איכוני הטלפון
של המבקש, שהעמידו בספק
את אשמו. השופטת ארבל
קבעה כי כאשר מוצגות לפני
בית המשפט ראיות חדשות המקימות חשש ממשי
לכך שהורשע אדם על לא עוול בכפו, כי אז אין לח
־
סום את בקשתו למשפט חוזר אך משום שהראיות
המזכות לא הוגשו במועד או על פי כללי הפרוצדו
־
רה. זאת אף בנסיבות שבהן לא היה מדובר בעבירה
שחומרתה מופלגת.
כמי שעבדו לצידה של עדנה ארבל זכינו להכיר
אותה כמי שראתה במילוי תפקידה בשירות הציבורי
שליחות חברתית. השילוב המאפיין אותה בין מק
־
צועיות, פתיחות ואנושיות הקרין על התנהלותה הן
כפרקליטה הן כשופטת, והוא העומד ביסוד תרומו
־
תיה למשפט הישראלי. זוהי המורשת שעדנה ארבל
משאירה אחריה.
תקופתה של ארבל
בפרקליטות התאפיינה
בפתיחות רבה מכפי שהיה
מקובל בעבר לביקורת
ולתקשורת. הפרקליטות,
שעד אותה תקופה הקפידה
לומר דברה "רק בבית
המשפט", מצאה את עצמה
בזירה תקשורתית חדשה
יוני 4102
עורך הדין
׀
88
