חוזים
השבה ללא הודעת ביטול - בעקבות ע"א 01/6511 האס נ' חברת הבונים בקרית משה בע"מ
גם כאשר קיימת מניעה משפטית, למשל כאשר בית
המשפט אינו מורה על אכיפה. בעניין ע"א 08/324
, פ"ד לז(1) 107, 407 (3891) נקבע
אבדני נ' קסוטו
שכאשר נפסק שאין לאכוף חוזה בשל אכיפה בלתי
צודקת, זכאים הקונים להשבה אף שהם היו מפרים.
בית המשפט מאשר את הכלל שלפיו אין החוזה
מתבטל בעקבות ההפרה, וכי החוזה מגיע לסיומו רק
על ידי הפעלת ברירת הביטול על ידי הנפגע או עד
"שיבוטל על ידי בית המשפט, כשהנסיבות מצדיקות
זאת". באופן טכני החלטה שלא לאכוף אמנם אינה
בגדר ביטול, אך משמעותה היא שהחוזה לא יקוים,
ובכך קמה הזכות להשבה.
הזכות להשבה תעמוד כאמור גם למפר חרף אי
משלוח הודעת ביטול על ידי
הנפגע. אך אם המפר עשה
את קיומו של החוזה לבל
־
תי אפשרי, האם אין סתירה
מסוימת בין מעשה ההפרה
שהמפר אחראי לו ובין זכותו
של המפר להשבה המוקנית
ת
�
לו על פי סעיף 9 לחוק ה
רופות? כיצד ליישב ביניהם?
עניין האס והשבה
ללא הודעת ביטול
. הבעיה עלתה
עובדות
ו
�
האס נ' חברת הב
בעניין
נים בקרית משה בע"מ
(2102.11.81; השופטים נאור, רובינשטיין והנדל).
ה
�
בשנת 4991 נחתם חוזה בין בעל זכויות בקרקע (ב
משך: בעל הקרקע) לקבלנים. הקבלנים שילמו לבעל
הקרקע 054 אלף דולר והתחייבו להעביר לבעלותו
שש דירות. החוזה היה כרוך בחתימת חוזה פיתוח
עם מינהל מקרקעי ישראל. התנהלו הליכים לחתי
־
מת הסכם בין הקבלנים ובין מינהל מקרקעי ישראל,
אולם בסופו של דבר החוזה לא נחתם. הסיבה הייתה
התנערותם של הקבלנים מהעסקה. התברר עוד כי
בינתיים פורסם על ידי המינהל מכרז חדש ובו גם
המקרקעין הנדונים, והוכרז זוכה במכרז. בעקבות
זאת דרשו הקבלנים השבה מבעל הקרקע, וזה סירב;
לטענתו הקבלנים הפרו את החוזה, העסקה עומדת
בעינה, הוא לא ביטל את החוזה ואין עילת השבה.
. בית המשפט המחוזי (השופט יהודה
ההכרעה
פרגו) קבע כי על בעל הקרקע להשיב את הסכום לק
־
בלנים, וממנו יש להפחית סכום המגיע לבעל הקרקע
כפיצוי. בית המשפט העליון הגיע למסקנה דומה,
אך הפחית לטובת בעל הקרקע סכום גדול יותר מזה
שקבע בית המשפט המחוזי כפיצוי, זאת על פי סעיף
2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט־9791,
שחל על חובת ההשבה לפי סעיף 9 לחוק התרופות.
שופטי בית המשפט העליון נחלקו בשאלה מהו
המקור לחובת ההשבה. השופט אליקים רובינשטיין
קבע שהדרישה להסכמת המינהל הופכת את החוזה
אוטומטית לחוזה מותלה, ומשלא התקיים התנאי,
מתבטל החוזה על פי סעיף 92 לחוק החוזים, וחלה
חובת השבה הדדית.
המשנה לנשיא מרים נאור
קבעה שאין מדובר בחוזה
על תנאי, ואפילו היה מדובר
בחוזה כזה, הוא נהיה חוזה
המטיל חיובים מוחלטים
בשל כך שהקבלנים הם שמנ
־
עו את קיום התנאי. להשקפ
־
תה של השופטת נאור, תורת
התנאי אינה יכולה להיות
מכשיר לביטולו של החוזה
ולתליית ההשבה בביטול זה,
שכן מדובר בחוזה המטיל
חיוב מוחלט על הקבלנים.
אלא שאי אפשר לקיים את
החוזה בפועל (אף לא בקירוב), ובעל הקרקע לא בחר
להגן על זכויותיו מול המינהל, ועל כן יש להחשיב
את החוזה כאילו בוטל, ומכאן שחלה חובת השבה
הדדית (גם לטובת המפר). וכך היא מציינת:
"על אף שהקבלן הפר את החוזה ועל אף שלקבלן
יש חלק מרכזי בכך שהחוזה כבר אינו ניתן לקיום -
אין מנוס אלא להורות על ביטול החוזה... משהחוזה
אינו ניתן עוד לקיום אין מנוס אלא להורות על בי
־
טול והשבה".
ואילו השופט ניל הנדל הסכים עקרונית עם נקו
־
דת המוצא של השופטת נאור, שחובת ההשבה
מכוח סעיף 9 חלה על מקרה שבו אי אפשר לקיים
את החוזה, אך דן בקושי הנובע מכך "שדיני החוזים
אינם מתייחסים בצורה מפורשת למצב בו החוזה
משהובהר שהחוזה הגיע
בפועל לסיומו, תקום לשני
הצדדים - לנפגע ולמפר -
זכות השבה, וזאת
אף אם ביצוע החוזה נמנע
עקב פעולת המפר,
ואפילו הנפגע לא שלח
הודעת ביטול כלל או לא
שלח את ההודעה בזמן
יוני 4102
עורך הדין
׀
92
