ואכן, מחקרים בארץ ובעולם מלמדים כי נפג
־
עי עבירה, כמו גם חשודים ונאשמים, חווים את
ההליך הפלילי כמעצים כאשר היחס כלפיהם מצד
סוכני המערכת הוא שוויוני, מכבד והוגן. ממצאים
אלה עולים בקנה אחד עם תאוריות של צדק פרו
־
צדורלי ועם תורת המשפט הטיפולי, התופסת את
המשפט כסוכן בעל פוטנציאל תרפויטי עבור קה
־
ליו. שיתופם של נפגעים בהליך והקשבה להם בצמ
־
תים שונים לאורכו הם שעושים במקרים רבים את
ההבדל בין נפגע מרוצה ובין נפגע שחווה "טראומה
משנית", וזאת גם כאשר בסופו של דבר מסתיים
התיק בזיכוי.
כשופטת בית המשפט העליון יישמה ארבל תובנות
אלה על המקרים שלפניה. לדוגמה, בבג"ץ 70/1695
התעוררה שאלת המשקל
פלונית נ' פרקליט המדינה
שיש להעניק לבקשתה של נפגעת עבירת מין לה
־
עיד נגד התוקף כשיקול נגד חתימה על הסדר טיעון
עימו. ברגישות רבה ומתוך הכרה בערך התרפויטי
שעשוי להילוות להשמעת קולה של הנפגעת בבית
המשפט הדגישה ארבל את השוני בין נפגעים ואת
החשיבות של זיהוי רצונו של הנפגע הספציפי בכל
מקרה. וכך כתבה:
"(...) לעיתים דווקא הרצון לחסוך מהנפגע
או הנפגעת את הצורך במתן עדות - שיקול
המתעורר באופן שכיח בתיקי עבירות מין
- הינו שיקול רב ערך בהחלטה לחתום על
הסדר טיעון. עם זאת, יש לזכור כי אין
דומה נפגע אחד למשנהו. כל נפגע הוא
קרבן של טראומה אחרת, מגיע מסביבה
שונה, מושפע מנסיבות אחרות ומונע על־
ידי שיקולים שונים. לפיכך, יש לבחון
באופן פרטני וזהיר בכל מקרה ומקרה את
רצונו של הנפגע הספציפי. הגם שלרוב
העדות מהווה לקרבן העבירה טראומה
מחודשת ושחזור קשה לסבל שחווה,
עדיין פעמים רבות מתלונן או מתלוננת
דווקא מעוניינים לעמוד בפני בית המשפט
ארבל קבעה כי כדי
שעקרונות חוק זכויות
נפגעי עבירה יוגשמו
באופן מהותי - כדי
להפיח "רוח ונשמה"
בהוראות החוק
באופן שיגשים את
מטרתו המוצהרת
- הרי שבעת עריכת
הסדר טיעון מוטלת
על התביעה חובה
ובה רכיבים שאינם
מפורטים "שחור על
גבי לבן" בנוסח החוק
צילום: פלאש 09
גילתה רגישות מיוחדת לזכויות נפגעי עבירה. ארבל לצד הנשיא גרוניס
87
׀
עורך הדין
יוני 4102
