שופטים
בעקבות ביטול הלכת שמש (רע"א 21/9473 בר־עוז נ' סטר)
ביטול הלכת שמש בפסק דינו של בית המש
־
בר־עוז נ' סטר
פט העליון בעניין רע"א 21/9473
(31.8.1) היה האירוע הבולט השנה בתחום דיני
הסמכויות. אכן, מבחינת ותיקותה של הלכת שמש
ובהתחשב בכמות העיסוק השיפוטי והאקדמי שהיא
פירנסה בדבר הסמכות העניינית בתביעות מקרקעין
שאין עניינן "שמירה על גוף
הנכס", הפסיקה בפרשת בר־
עוז היא רגע היסטורי ממש.
אך ברשימה הנוכחית לא
אעסוק במשמעויות השונות
של ההחלטה לחלוקת הס
־
מכויות בין בתי משפט הש
־
לום לבתי המשפט המחוזיים.
אני מבקש להתרכז בהיבטים
המוסדיים שהובילו לפסק
דינו של בית המשפט העליון.
כידוע, וכפי שתואר בפי
־
רוט בפסק הדין, טרם הפ
־
סיקה שררו בהחלטות בתי
המשפט השונים - שלום,
מחוזי ועליון כאחד - "בל
־
מה מתחייב
מתקדים מחייב?
לאי־הציות ולהתמרמרות של חלק משופטי ערכאות הדיון היה תפקיד
מרכזי בביטול ההיסטורי של הלכת שמש על ידי בית המשפט העליון.
גם במשטר של תקדים מחייב יש לערכאות הדיון הזדמנויות אסטרטגיות
מגוונות לסטות מתקדים קיים או לערער את עוצמתו
בול" (לשונו של השופט נעם סולברג) ו"תוהו ובוהו"
(מילותיו של הנשיא אשר גרוניס) בעניין תוכנה
של הלכת שמש, רציּותה ואף תוקפה ממש. הנשיא
גרוניס מייחד למצב זה דיון ארוך ורועם בפסק דינו.
בעיקר הוא מבקר, בחריפות של ממש, החלטות של
כמה בתי משפט שלום ומחוזי מן השנים האחרונות
שבחרו לסטות מהלכת שמש,
להתעלם ממנה ואף לבטלה
באופן גלוי ומוחצן. הנשיא
גרוניס אמנם נזהר בכבו
־
דו של מי שכיום הוא עמיתו
לבית המשפט ואינו מזכיר
את שמו, אך ניכר שעיקר בי
־
קורתו מכוון לשתי החלטות
של השופט יצחק עמית, שב
־
כהונתו כשופט בית המשפט
המחוזי בחיפה קבע במפורש
שחלף זמנה של הלכת שמש
והורה על בטלותה.
הנשיא גרוניס ראה בה
־
חלטות אלה, ובצדק, הפרה
גלויה של חובתן החוקתית
אֹורי אהרונסון
ד"ר אורי אהרונסון,
מרצה בפקולטה למשפטים,
אוניברסיטת בר־אילן
הנשיא גרוניס אמנם נזהר
בכבודו של מי שכיום הוא
עמיתו לבית המשפט ואינו
מזכיר את שמו, אך ניכר
שעיקר ביקורתו מכוון לשתי
החלטות של השופט יצחק
עמית, שבכהונתו כשופט
בית המשפט המחוזי
בחיפה קבע במפורש
שחלף זמנה של הלכת
שמש והורה על בטלותה
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
90
