פלילי
מחשבה מחודשת על מדיניות של אי הרשעה
הרישום הפלילי הוא לו אבן נגף משמעותית (ולע
־
ניין זה ראו: אייל טולדנו, "המרשם הפלילי בצה"ל",
י
�
משפט וצבא 51 התשס"א, עמ' 23). זאת ועוד, מח
קה של הרשעה פלילית, גם אם תיעשה לאחר שבע
שנים או לאחר תקופה קצרה יותר (במקרה של אי
הרשעה), ואף שתבוצע במחשבי המרשם הפלילי של
המשטרה אם תבוצע, לא תמנע ואינה יכולה למנוע
לחלוטין זרימת מידע באינטרנט לצדדים שלישיים,
וזאת על ידי חיפוש בסיסי ביותר על עברו של אדם
במקורות לא רשמיים.
עולה אפוא כי כוונת המחוקק לרהביליטציה מו
־
חלטת בחלוף פרק זמן קבוע מסוכלת הלכה למע
־
שה בשל כלים טכנולוגיים אשר לא היו בנמצא בעת
חקיקת החוק. להפרה משמעותית זו של האיזונים
אשר קבע המחוקק יש לתת
משקל בקביעת המבחנים
לאי־הרשעה, וזאת משום
שהפגיעה במורשע בעצם
הרשעתו היא כיום מוגברת.
לטעמנו יש בכך כדי לטעון
כי נקודת האיזון במבחן שבין
האינטרס הציבורי לפרטי
משתנה לטובת שימוש רב
יותר במנגנון אי ההרשעה,
וזאת בשל ההכתמה התמי
־
דית בעידן המידע.
ההמלצה: לעבור למבחן ליברלי
כפי שאפשר לראות בגישה השלטת בפסיקת בית
המשפט העליון, מבחן הפגיעה החמורה, הוודאית
והקונקרטית בשיקום הנאשם הוא מבחן נוקשה
ביותר אשר מאפשר שימוש במנגנון אי ההרש
־
עה במקרים חריגים ביותר. לשיטתנו - נוכח הנזק
האינהרנטי בעידן המידע, כמו גם הדרישה ההולכת
וגוברת להצגת מרשם פלילי כיום והתפשטותה לכל
תחומי החיים - מן הראוי לעבור ממבחן של פגי
־
עה קונקרטית ודאית למבחן מקל יותר של פגיעה
עתידית אפשרית. מבחן כזה יאפשר לבחור במס
־
לול של אי הרשעה גם בהצגת "ראשית ראיה" לעניין
הפגיעה, למשל אפשרות לימודים עתידית או תחום
עבודה פוטנציאלי אשר ייחסמו או עלולים להיחסם
בפני הנאשם אם יורשע.
הצורך בהוכחת הנזק הקונקרטי והוכחתו במסמ
־
כים רשמיים ודאיים מקשה מאוד על ההגנה. לעי
־
תים במועד גזר הדין לא התגבשו עדיין מלוא הנ
־
תונים הרלוונטיים, ובמקרים לא מועטים אף הנזק
מההרשעה יתגבש רק בחלוף זמן, ובמועד גזר הדין
הוא טרם הבשיל.
בדומה לתחומים אחרים של המשפט, המביאים
בחשבון את התגבשות הנזק והתמורות בו בחלוף
הזמן, למשל דיני הנזיקין, מן הראוי שאף המשפט
הפלילי יתפתח בכיוון זה וייתן ביטוי של ממש לנזק
הפוטנציאלי העתידי הצפוי לנאשם אם יורשע, לא
רק בפרספקטיבה קונקרטית מיידית אלא אף במבט
הצופה פני עתיד. חלוף הזמן ייתן ביטוי נכון יותר
למשמעותה של ההרשעה לנאשם העומד לדין ויש
־
קלל טוב יותר את סך האיזו
־
נים והשיקולים הרלוונטיים
לנאשם מפרספקטיבה נכונה
ומקיפה יותר.
ההרשעה הפלילית, זאת
יש לזכור, היא כיום חסם
תעסוקתי כבד משקל (הר
־
חבת הדרישה לתעודת יושר
כמעט בכל עבודה, גם לעבו
־
דות בסיסיות ביותר). בשק
־
לולם של גורמים אלה ואח
־
רים, מן הראוי להטות את האיזון ולהעדיף מבחן
נוקשה פחות. במילים אחרות, המבחן המחמיר של
פגיעה קונקרטית ודאית צריך לפנות את הדרך למ
־
בחן ליברלי יותר ומעשי יותר, התואם את רוח הת
־
קופה ואת השלכותיה הנוספות והמרובות של ההר
־
שעה הפלילית, הן במישור הפומביות שלה (לא רק
כהצהרה על הפומביות, אלא בפועל ממש בלחיצת
כפתור ברשת האינטרנט) והן במישור התעסוקתי.
הטבעת אות קלון ממושך בעבריינים שנשאו
את עונשם והשתקמו, הגוררת אחריה את פסיל
־
תם לצמיתות מלעבוד במקצועם ומלמלא תפקידים
מסוימים, פוגעת בזכויותיהם לכבוד ולחופש העי
־
סוק. אמרו חז"ל כי "מקום שבעלי תשובה עומדין,
צדיקים גמורים אינם עומדין". ראוי כי נאמץ עקרו
־
נות חשובים אלה, בעיקר בשאלת ההרשעה, בהליכה
לפנים משורת הדין בבואנו לגזור את דינם של מי
שחטאו באופן חד־פעמי ותיקנו את דרכיהם.
יש לבחור במסלול של אי
הרשעה גם בהצגת "ראשית
ראיה" לעניין הפגיעה, למשל
אפשרות לימודים עתידית או
תחום עבודה פוטנציאלי אשר
ייחסמו או עלולים להיחסם
בפני הנאשם אם יורשע
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
82
