פלילי
סייג השכרות - האחריות הפלילית של אדם שעבר עבירה במצב של שכרות
סוגיית האחריות הפלילית הנוגעת לאדם שעבר
עבירה במצב של שכרות מאתגרת את גבולות המ
־
שפט הפלילי. מחד גיסא מדובר באדם שבעת ביצוע
העבירה לא הבין את טיב מעשיו ולפיכך הרשעתו
נוגדת את עקרונות המשפט
הפלילי; מאידך גיסא עלו
־
לה אי הרשעתו לסכן באופן
משמעותי את הערכים המו
־
גנים של החברה. פרשה אשר
הביאה לידי ביטוי את המו
־
רכבות הגלומה בסוגיה זו
היא פרשת קאדריה (רע"פ
קאדריה וצבישב
6382/11
), שפסק
נגד מדינת ישראל
הדין בעניינה ניתן לאחרונה.
נגד הנאשם הוגש כתב
אישום המייחס לו עבירות
של איומים וניסיון לתקיפה.
הנאשם עבר עבירות אלו בהיותו מצוי בהזיות פסי
־
כוטיות ומתוך מחשבות שווא שנבעו מהתמכרותו
לסמים. במסגרת הגנתו טען הנאשם בין היתר כי
התקיים לגביו סייג השכרות הקבוע בסעיף 43ט(ב)
לחוק העונשין, ולפיו אם עבר
אדם עבירה במצב של שכ
־
רות ונכנס למצב השכרות
בהתנהגות נשלטת ומדעת,
"רואים אותו כמי שעשה את
המעשה במחשבה פלילית,
אם העבירה היא של התנה
־
גות, או באדישות אם הע
־
בירה מותנית גם בתוצאה".
לפי סעיף זה, כאשר מדובר
בעבירות התנהגות, אי אפשר
לייחס לשיכור יסוד נפשי
מוגבר של "כוונה מיוחדת"
כגון מטרה, אלא רק מחשבה
נכנס יין -
יצא זכאי?
בניגוד לקביעה בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון בנוגע
לאדם שעבר עבירה במצב של שכרות, בחריצת הדין הפלילי דווקא יש
מקום למזל ולמקריות. ראוי לסווג כל עבירת ניסיון בקבוצת העבירות
הדורשות יסוד נפשי מוגבר שאי אפשר להרשיע בגינן, ולא בקבוצת
העבירות הדורשות מחשבה פלילית בסיסית שאפשר להרשיע בגינן
רוני רוזנברג
ד"ר רוני רוזנברג,
מומחה במשפט פלילי ובדיני
חוזים, חבר סגל בפקולטה
למשפטים במרכז האקדמי
כרמל בחיפה ומרצה במשפט
פלילי בפקולטה למשפטים
באוניברסיטת בר־אילן
בית המשפט העליון זיכה
את הנאשם, שהיה שיכור
בעת ביצוע המעשה,
מעבירת האיומים הדורשת
שהמאיים יעשה את
מעשהו במטרה להפחיד
את האדם, אך הרשיע אותו
בעבירת הניסיון לתקיפה
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
74
