פלילי
סטייה ממתחם העונש ההולם
תיקון 311 לחוק העונשין (להלן: תיקון 311) קבע
לראשונה הנחיות מפורטות לשופטים כיצד לגזור
את הדין (ראו אורן גזל־אייל, "תג מחיר העונשים",
עורך הדין, גיליון ינואר 2102, עמ' 88). עד לתיקון,
ההנחיה החקיקתית היחידה לשופט הגוזר את הדין
הייתה העונש המרבי שקבע
המחוקק לעבירה או העונש
המזערי שנקבע בצידה. השי
־
קולים הקלאסיים לענישה
(גמול, הרתעה, שיקום ומני
־
עת יכולת), כמו גם שיקולים
אישיים ודיוניים של הנאשם
(מצבו האישי, מצב משפחתו,
הקלות למי שהודה וכיוצ"ב),
לא הוגדרו כלל בחקיקה אלא
רק בפסיקה. כמו כן לא נקבע
מתי יישקלו שיקולים אלו
ואחרים ומה היחס ביניהם, מצב שעמד בסתירה
לעקרון החוקיות ויצר שרירות רבה ופגיעה בעקרון
השוויון.
תיקון 311 קבע לראשונה מדרג ברור של שיקולים
וסדר ברור לשקילתם: (1) קביעת המתחם - עקרון
ההלימה נקבע כעיקרון המ
־
נחה בענישה. לפי סעיף 04ב
לחוק העונשין, עיקרון זה
נועד להבטיח את "קיומו של
יחס הולם בין חומרת מעשה
העבירה בנסיבותיו ומידת
אשמו של הנאשם ובין סוג
ומידת העונש המוטל עליו".
על בסיס עיקרון זה נדרש בית
המשפט לקבוע את מתחם
העונש ההולם. (2) החלטה
אם לסטות מהמתחם - בית
העונש ההולם
לא תמיד הולם
מתי רשאי בית המשפט להטיל עונש שלא במסגרת מתחם העונש
ההולם? על פי לשונו של החוק, סטייה מהמתחם מותרת מטעמי שיקום
או הגנה על הציבור, אולם נראה כי יש לאפשר חריגים בשני מצבים
נוספים: הסדרי טיעון ושיקולי צדק
אורן גזל־אייל
הסדרי טיעון לא הוסדרו
בתיקון 311 מכיוון שהסדרתם
אמורה הייתה להיעשות בחוק
העוסק בהסדרי טיעון. לפיכך
אין ללמוד משתיקת המחוקק
בנושא זה כי שונו המבחנים
לבחינת הסדרי טיעון
פרופ' אורן גזל־אייל, סגן
הדיקן וראש המרכז לחקר
פשיעה, משפט וחברה
בפקולטה למשפטים,
אוניברסיטת חיפה
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
70
