המתחם שהיה נקבע אלמלא היה הסדר, על פי נסי
־
בות שאינן קשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן
עליו להשוות את העונש המוסכם לזה שצפוי היה
להיות מוטל על הנאשם ללא ההסדר, כדי לבחון מה
מידת ההקלה שהנאשם זכה לה ולהכריע אם הקלה
זו עומדת במבחן האיזון. כאשר יאושר טווח ענישה
מוסכם בדרך זו, יקבע בית המשפט בשלב השלישי
את העונש המדויק בתוך הטווח בהתחשב במלוא
שיקולי הענישה כמו גם בהסדר הטיעון ובאינטרס
הציבורי שהוביל לעריכתו.
סטייה מטעמי צדק
במרבית השיטות שאימצו מתחמי ענישה יש
לבית המשפט סמכות לסטות מהמתחם כאשר
הדבר דרוש למניעת אי צדק (ראו למשל סעיף
Coroners
and
521 ב־
נ
�
של א
Justice
Act
2009
גליה וויילס, הקובע כי כל
שופט חייב לגזור את הדין
לפי ההנחיות לגזירת דין,
בהן נקבעו מתחמי ענישה,
אלא אם הוא שוכנע שהדבר
סותר את הצדק; להוראות
Julian Roberts
דומות ראו ,
Sentencing
Guidelines
in
England
and
Wales
:
Recent
Developments
and
Emerging
Issues
,
76(1)
LAW AND
CONT
.
י
�
). ת
PROB
. 1,
p
. 11-12
קון 311 לא קבע חריג כזה. מבחינה מסוימת נדרש
יותר החריג האמור במדינות שבהן יש הנחיות
לענישה, ומתחם העונש נקבע על ידי גוף חיצוני
(המכונה למשל נציבות לגזירת דין או מועצה לג
־
זירת דין). בישראל נקבע המתחם על ידי השופט,
ולכן לכאורה אין צורך בחריג כזה. עם זאת, לדע
־
תי, לבית המשפט סמכות לסטות מהמתחם לקולא
מטעמי צדק, במקרים חריגים. יש מקרים שבהם
המתחם שנקבע לפי חומרת העבירה יוצר עונש
מופרז, מזיק ובלתי הוגן. למשל, כאשר נאשם ביצע
עבירה שפגעה בעיקר בעצמו והותירה אותו משו
־
תק (לדוגמה, תאונת דרכים עקב נהיגה רשלנית),
והמתחם לעבירה מחייב עונש מאסר, הטלת מאסר
תהיה בלתי צודקת (למשל במקרה שנדון בתד
.)
מדינת ישראל נ' מתיאס נדר
(צפת) 21-21-2912
בדומה לזאת, כאשר נאשמת גרמה ברשלנות קשה
למותם של תינוקה ושל בן זוגה וכעת היא נדרשת
כמפרנסת יחידה לטפל בילדיה שנותרו יתומים,
עונש מאסר עשוי להיות בלתי צודק. דוגמה נוס
־
פת שנדונה בפסיקה (ת"פ 21-90-00212 (חדרה)
) היא מקרה שבו הנאשם
זריהן נ' מדינת ישראל
שפצע את המתלונן הותקף על ידי המתלונן למח
־
רת, ונגרמה לו נכות קשה בתקיפה זו.
האם משפטית אפשר להכיר בחריג של צדק אף
שהחוק אינו מזכיר חריג כזה? לדעתי, התשובה
חיובית משני טעמים: ראשית, מקום שבו העונש
בתוך המתחם מחמיר מדי נוכח הנסיבות, הטל
־
תו תפגע בחירות החוק
־
תית ממאסר במידה העולה
על הנדרש. על בית המש
־
פט לפרש את החוק באופן
שאינו פוגע מעבר לנדרש
בזכות חוקתית זו. שנית,
אם תתקבל העמדה שמותר
לסטות מהמתחם במסג
־
רת הסדר טיעון, הרי שאין
מניעה לקבוע גם חריג אחר,
חשוב לא פחות, כדי למנוע
עשיית אי צדק.
חלק מבתי המשפט הצי
־
עו להעניק משמעות רחבה
לחריג השיקום כתחליף לח
־
ריג מטעמי צדק למתחם הענישה; ראו למשל ת"פ
מיום
מדינת ישראל נ' גידאן
(חיפה) 31-20-78832
31.2.62, פסקה 8 לפסק הדין וההפניות שם. לדעתי,
ההוראה העוסקת בשיקום אינה מתאימה לענייננו.
הדוגמאות שהובאו לעיל אינן קשורות לשיקומו של
הנאשם. קשה, ולו בדוחק, להצדיק סטייה מטעמי
שיקום בשתיהן. עדיף להודות בכנות כי כמו בעניין
הסדרי טיעון קיים חריג נוסף המתיר לבית המשפט
לסטות מהמתחם, וזאת כאשר הטלת עונש בתוך
המתחם תגרום לאי צדק. בהמשך ראוי כי המחוקק
ייתן את דעתו לצורך לעגן את החריגים האמורים
בחקיקה כדי להבהיר את גבולותיהם.
חלק מבתי המשפט הציעו
להעניק משמעות רחבה
לחריג השיקום כתחליף
לחריג מטעמי צדק למתחם
הענישה, אולם ההוראה
העוסקת בשיקום אינה
מתאימה לענייננו, ומקרים
שנדונו אינם קשורים
לשיקומו של הנאשם
73
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
