פלילי
סטייה ממתחם העונש ההולם
לנאשם ובין התועלת הציבורית מעריכת ההסדר.
במסגרת זו רשאי בית המשפט לשקול גם שיקולים
שאינם קשורים לחומרת מעשה העבירה ולאשם,
כגון הקשיים הצפויים בניהול המשפט, האינטר
־
סים של נפגע העבירה והצורך לחסוך ממנו עדות
וחקירות, האינטרס הציבורי שבהשגת הודאה של
הנאשם ובקבלת אחריותו למעשיו, החיסכון בזמן
השיפוטי ובמשאבי התביעה והצורך בהשגת ראיות
נוספות להעמדת עבריינים נוספים לדין. שיקולים
אלו, על פי החוק, אינם רלוונטיים בקביעת המתחם,
בהיותם מוגדרים היום כ"נסיבות שאינן קשורות
בביצוע העבירה".
לכאורה, אם כן, הלכת פלוני עומדת בסתירה
לתיקון 311. האם תיקון 311 ביטל את הלכת פלוני?
לדעתי התשובה היא בשלילה. הצעת החוק נדונה
במקביל להצעת החוק בע
־
ניין הסדרי טיעון, שאמורה
הייתה להסדיר את היחס בין
הסדרי הטיעון לשיקולי הע
־
נישה, ואשר הליכי החקיקה
בעניינה לא הסתיימו כיוון
שהכנסת סיימה את כהונתה
מוקדם מהצפוי. בהצעת
החוק בעניין הסדרי טיעון
נקבע מפורשות כי המבחן
שיחול על הסדרים לעונש
הוא מבחן האיזון, וכי בית
המשפט נדרש להנחות את
עצמו בהתאם להסדר אלא
אם הדבר יפגע מהותית בטו
־
בת הציבור. מכאן שהסדרי טיעון לא הוסדרו בתי
־
קון 311 מכיוון שהסדרתם אמורה הייתה להיעשות
בחוק העוסק בהסדרי טיעון. לפיכך אין ללמוד מש
־
תיקת המחוקק בנושא זה כי שונו המבחנים לבחינת
הסדרי טיעון.
זאת ועוד, בשיטה הישראלית מושגות כמח
־
צית מההרשעות בעקבות הסדרי טיעון המכילים
גם הסכמות לעניין העונש. קשה להניח שהמחוקק
ביקש לעשות רוויזיה כה משמעותית בהליך הפלי
־
לי בדרך אגב, בלי לכתוב זאת מפורשות. לפיכך, גם
לאחר התיקון יש לבחון את הסדרי הטיעון על פי
מבחני הלכת פלוני. כך גם פסק בית המשפט המחוזי
בבאר שבע בדונו בסוגיה זו ממש בעניין גיאמי (ת"פ
(מחוזי, באר שבע) 01-20-3905, מיום 31.2.81).
השאלה היא כיצד ייקבע, לאחר חקיקת התיקון,
אם ההסדר מאזן כראוי בין ההקלה שניתנה לנאשם
לאינטרס הציבורי בהסדר. אפשרות אחת היא לק
־
בוע כי בית המשפט יבחן את הסדר הטיעון בהתעלם
מהתיקון, כפי שנעשה בעבר. כך נפסק בבית המשפט
המחוזי בירושלים בעניין אבו חארתיה (ת"פ -10171
ו
�
11-60) מיום 21.21.72, או תוך התחשבות בעקר
נות הענישה הקבועים בתיקון ובעניין רוזנפלד (ת"פ
(שלום, ת"א) 11-40-18438 מיום 31.2.3). מחד גיסא
מדובר בפתרון פשוט. מאידך גיסא, אם בית המשפט
לא יבחן מה העונש שאמור היה להיות מוטל אלמלא
ההסדר, לא יהיה אפשר לדעת עד כמה ההסדר מקל
והאם מתקיים איזון ראוי בין ההקלה שהנאשם זכה
לה ובין האינטרס הציבורי.
אפשרות שנייה היא לק
־
בוע את המתחם בלבד, ול
־
בחון את היחס בין העונש
המוסכם בהסדר ובין המת
־
חם. עמדתו של השופט אלון
אינפלד בעניין גיאמי שנזכר
לעיל דומה לגישה זו. לדעתו
"... אין חובה לרשום ולנמק
את מלוא המתווה המפורט
בתיקון 311, שכן ממילא אין
העונש הנגזר נובע ממנו. די
בכך שבית המשפט מסביר
את ההחלטה לכבד ההסדר,
באיזון קצר בין השיקולים
המונחים ביסוד הסדר הטיעון, לבין תמצית הער
־
כתו ביחס למתחם וסוג העונש המשוער אשר היה
ניתן ללא ההסדר על פי נסיבות המקרה". אולם גם
גישה פשוטה ונוחה זו עשויה לעורר בעיות. למשל,
ייתכן מצב שבו ההקלה הגלומה בהסדר גדולה מדי,
אם בלא ההסדר היה מוטל על הנאשם עונש הקרוב
לרף העליון של המתחם, אולם היא עומדת במבחן
האיזון אם העונש שראוי היה להטיל עליו אלמלא
ההסדר היה נמצא ברף התחתון של המתחם.
על כן, לטעמי, במקרים שיש בהם ספק אם ההס
־
דר עומד במבחני האיזון, מצווה כיום בית המשפט
לקבוע הן את מתחם הענישה והן את העונש בתוך
במקרים שיש בהם ספק
אם ההסדר עומד במבחני
האיזון מצווה כיום
בית המשפט לקבוע הן את
מתחם הענישה והן
את העונש בתוך המתחם
שהיה נקבע אלמלא היה
הסדר, על פי נסיבות שאינן
קשורות בביצוע העבירה
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
72
