תביעת שיפוי נגד המבטחים בהסדר חדש (סעיפים
21ד-21ו לחוק): המבטחים מעבירים אחוז מסוים
מהפרמיות לקרנית, זו מעבירה את אותם כספים
למוסד לביטוח לאומי, והמוסד מעבירם לקופות
החולים על פי כללי הקצאה שנקבעו לפי חוק ביטוח
בריאות ממלכתי. ההסדר הוחל גם על תשלומים
תכופים (סעיף 5(ה) לחוק).
מטרת התיקון הייתה לייעל את מערכת היחסים
בין הנפגעים, חברות הביטוח וקופות החולים, שה
־
סתבכה עם חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי,
ובעיקר למנוע תביעות בין קופות חולים למבט
־
חות. אלא שאנגלרד מעיר כי בפועל גורם התיקון
לתסבוכות חדשות ואף להכבדה על נפגעים. אחת
הבעיות המרכזיות היא שבעוד השאלות הנוגעות
ליחסים בין הנפגע לקופת החולים, לרבות שאלת
היכללותו של שירות בסל הבריאות, מצויות בסמ
־
כותו הייחודית של בית הדין לעבודה, שאלת חבותו
של המבטח מצויה בסמכות בית המשפט האזרחי.
לכאורה עלול התיקון לאלץ את הנפגע להתדיין
הראל
בשתי ערכאות נפרדות; ברם ברע"א 11/6881
נקבע שלבית המשפט
חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני
האזרחי סמכות נגררת לדון בשאלת היקף סל הב
־
ריאות. אנגלרד חושש שהכרעה במסגרת סמכות נג
־
ררת עלולה להביא למצב של הכרעות סותרות בשתי
ערכאות, אך לדעתי אין להפריז בחשיבותו המעשית
של חשש זה. כדי להקל עוד יותר על נפגעים נפסק
בעניין הראל ש"במסגרת הדיון בתשלום התכוף די
בראיה לכאורה לכך שטיפול מסוים אינו כלול בסל
הבריאות". כלומר, אפשר לפסוק תשלומים תכופים
בגין טיפול רפואי "מקום בו השתכנע בית המשפט,
לאותה עת, כי הנפגע אינו מקבל מקופת החולים
טיפול רפואי שלו הוא נזקק".
ז
�
, בשנת 1102 פרסם משרד המשפטים ת
תשני
כיר הצעת חוק בעניין מומחים רפואיים. כיום מו
־
97
׀
עורך הדין
אוקטובר 3102
