הפרשנות אשר מזוהה עם
עולמו של הזקן היא קרקע
חשובה ופורייה להתבוננות
ולמחקר. והרי, הוסיף פרופ'
חזן קיימים זקנים "צעירים"
מאוד, וצעירים "זקנים" מאוד,
ואנחנו אף יכולים לומר על
ריהוט שהוא "זקן", ואפילו על
ערים שהן "מזדקנות". מתוקף
אותו היגיון איננו מדברים על נשים )וודאי לא על
נקבות( אלא על מגדר, ולא מתעניינים בעיר, אלא
בעירוניות.
אך איך מגדירים עירוניות? אני מציעה את
ההגדרה הבאה: עירוניות היא תחום הפרשנות
המוסכם על קבוצה החולקת חיים במרחב פיזי
נתון. עירוניות היא מסגרת הקשר ייחודית, מקו
–
רית, חד-פעמית, שהחברים בה חולקים מבני
משמעות משותפים. עיקרון זה הופך להיות בהיר
כשחושבים על שפה. בערים שונות התפתחו צורת
ביטוי, סלנג או ביטויים שרק מי שמתגורר במקום
מבין אותם. עירוניות במובן זה איננה קבועה
ויציבה. שינוי בתנאים, במסגרות ההקשר, ישנה
את אופן הענקת המשמעות. על פי רוב, שינויים
אלה הם תולדה של משברים, והם כרוכים בשינוי
באופן השימוש במרחב הציבורי. תרבות היא
פומבית, משום שתהליך הענקת המשמעות הוא
פומבי )גירץ 0991(. כשבסוציולוגיה אורבנית
עסקינן, הפומביות נוצרת או באה לידי ביטוי
במרחב הציבורי. לכן, כשיתחוללו שינויים במבני
הענקת המשמעות, יתחולל שינוי זה במרחב הצי
–
בורי. להגדרה זו של עירוניות יש משמעויות
רבות. כך, למשל, בעיר אחת יכולה להתקיים
יותר מ"עירוניות" אחת; יכולות לשכון בה כמה
מסגרות הקשר אשר יוצרות מבנים שונים של
משמעות. נוסף על כך, העירוניות נמצאת תחת
תהליך מתמשך של שינוי.
המחשה טובה של מרכיבים אלו נוכל למצוא
בירושלים. לירושלים יש תרבות עירונית ייחודית
ומפותחת עד כדי כך שחלק מתושביה טוענים כי
פיתחו דיאלקט של השפה העברית. מרגע שהירו
–
שלמים יצרו שפה הנהירה רק לתושביה, ניתן
לומר כי הם חולקים מסגרת פרשנות אחת. ירוש
–
לים גם מסייעת לנו להמחיש תהליכים של שינוי,
משבר עירוני, ואת הביטוי שלו במרחב הציבורי:
מרגע ששכונות מסוימות התחרדו, החל מאבק על
אופני השימוש במרחב הציבורי. הדוגמאות הן
רבות, מפיקוח על האופן בו נשים לבושות ועד
הסדרי תחבורה. בד בבד, ירושלים היא גם דוגמה
טובה לקיומן של תרבויות עירוניות רבות בעיר
אחת, ועל מנת להבין את ירושלים, יש להבין את
היחסים שבין העולמות התרבותיים הללו.
לאחר שהנחנו את הנחות המוצא למחשבה
החברתית ביחס לעירוני, נחזור לסיפור שבו נפתח
המאמר ונתחיל להתאמן בדמיון הסוציולוגי האו
–
רבני. חייה של גיבורת הסיפור ארוגים בשכונה, או
נכון יותר, באפקט השכונה על האנשים המתגור
–
רים בה. למושג אפקט השכונה
neighborhood
(
)
effect
עוד נחזור בהמשך. אחותה של הגיבורה
מתייחסת לשכונה לא רק כאל מקום פיזי, אלא
כאל מצב, שנוצר בתמהיל שבין הפיזי לתודעתי:
יכולתה לצאת מהשכונה, ממרחב של מעמד נמוך,
קשורה במבנה התכנוני והמרחבי של השכונה, או
במילים אחרות, ביכולתה לצאת פיזית ממנה.
מצבה של השכונה ושל האנשים שחיים בה
קשור בקיומם או באי-קיומם של כבישים,
תחנות רכבת, תחבורה ציבורית, ובמוסדות חינוך
שקיימים )או אינם קיימים( בשכונה. הנערה
בסיפור הופכת להיות גיבורה בגלל התאווה
לשינוי. השינוי הזה מנוסח פעמים רבות ככמיהה
"לצאת מהשכונה", ביכולת ליצור הזדמנות.
הסיפור מעלה לדיון הזדמנות אחרת ההזדמנות
של אמה להתפרנס בעיר. הוא מסמן רגע בתכנון
העירוני הכולל, בשלהי שנותיה של הכלכלה
המסורתית, עת נבנו אזורי תעשייה בפאתי
ÈÎ ¨ÌÈÚÂË ÌÈËÒÈχȯËÓ‰
ÂÏ˘ ÈÓ˘‚‰ ÌÏÂÚ· ÌÈÈÂÈ˘
Ï˘ Ô˙ÁÈÓˆÏ Ìȇ˙ ÌȯˆÂÈ
‰˙¯ˆÂÂȉÏ ˙¢„Á ˙ÂÚ„Â˙
‰˘„Á ˙·¯˙ Ï˘
45
