אנסה להתחיל להתאמן במה שהסוציולוג ס'
רייט מילס )
1959
Mills
( כינה "הדמיון הסוציו
–
לוגי". מדוע צריך להתאמן בדמיון סוציולוגי?
מפני שכיום אנחנו חשופים להסברים במונחי
הפרט, האינדיבידואל, האישיות ולא במונחי
הקבוצה או הקהילה.
ראשית, אנו נוהגים להבחין בין תחומים )כלכ
–
לה בנפרד מחברה בנפרד מפוליטיקה(, בעוד
הדמיון הסוציולוגי דורש מאתנו להרחיב את
עדשת ההתבוננות שלנו ולהבין תופעות בתוך
מסגרת הקשר רחבה. כאשר העדשה רחבה, אפשר
להתחיל להצביע על קשרים, לדוגמה, קשר בין
שאלות של כלכלה לשאלות של מרחב. אי-אפשר
להבין את אפשרויות הפרנסה אשר עומדות בפני
של גיבורת הפתיח בלי להביא בחשבון את
ּ
ה
ָ
מ
ִ
א
נוכחותה של גדר הפרדה, או את קווי התחבורה
העירוניים. הדמיון הסוציולוגי
מחייב אותנו לראות את הקשר
שבין הדברים.
בעידן המודרני אנו נוהגים
לחשוב על הפרט במנותק
מהחברה. אנחנו רגילים לחשוב
על עצמנו ועל זולתנו כעל יצו
–
רים אשר בוחרים את בחירותי
–
הם בכל רגע נתון. לכן, גם תוצ
–
אות חייו של אדם והשלכותיהן
זוכות אצלנו לפרשנות, אשר
מטילה את האחריות על האדם
עצמו, מעניקה לו את הרווחים
וזוקפת לחובתו את ההפסדים.
הדמיון הסוציולוגי מנחה אותנו לכרוך את סיפו
–
רו של הפרט עם סיפורה של החברה. מחיכוך זה
לפעמים יוצא חום, לפעמים אש, ובכל מקרה -
זאת הלבה הרותחת של הקיום החברתי, ובהמשך
אטען, גם העירוני.
כדי להכיר את עולם הדעת המכונה סוציולוגיה
אורבנית, יש להפעיל את הדמיון הסוציולוגי
ביחס למרחבים פיזיים ואנושים - ערים, יישובים
ואזורים. על מנת להשלים מהלך זה יש צורך
להניח עוד כמה אדנים.
אפתח בכך, שחוקרי מדעי החברה מתחלקים
לאידיאליסטים לעומת מטריאליסטים. שתי מילים
גדולות המבטאות עקרונות פשוטים. האידיאליס
–
טים גורסים, כי נקודת המוצא להבנת החיים
החברתיים היא הרעיונות, התודעה אשר מחוללת
את העולם הגשמי: מבנים, טכנולוגיות, ערים,
מפעלים. המטריאליסטים טוענים, כי שינויים
בעולם הגשמי שלנו יוצרים תנאים לצמיחתן של
תודעות חדשות ולהיווצרותה
של תרבות חדשה;
למשל, הטענה כי רשת פייסבוק מציעה טכנולוגיה
של רשת חברתית אשר יצרה ועודדה מהפכות
חברתיות במזרח התיכון. זו טענה שנותנת קדימות
ליכולת הטכנולוגית גופא.
המחשבה מבית היוצר של הסוציולוגיה האורב
–
נית רואה את שתי צורות הפרשנות הללו כדבוקה
ת היא לעולם מה שקורה כשהגש
ּ
אחת. העירוניו
–
מי פוגש את התודעתי, ולהפך. רעיונות ואידיאות
בנו את המרחב הפיזי והוא בונה אותנו - וחוזר
חלילה. ללא יחסי גומלין בין השניים אי-אפשר
היה להבין ולפענח שינויים בערים. העיר, במיו
–
חד העיר המתוכננת, נראית כלוח שחמט מלאכו
–
תי, ולכן קל לטעות ולראות בעיר מערך פיזי גרי
–
דא. אך "העיר מאורגנת באופן ערכי, כמו גם פיזי,
ושני אלה פועלים זה על זה אהדדי בדרכים
האופייניות כדי לעצב ולשנות זה את זה" )פארק
.(44 :2004
לאור עמדה זו לגבי היחס שבין התודעתי לגש
–
מי, אימצה הסוציולוגיה האורבנית את המושג
"אורח חיים" שטבע מרקס, והוא מבטא את הצי
–
רוף של השניים. המושג אורח חיים מבטא את
העובדה שחיינו עשויים משאלות של חומר )בע
–
לות על משאבים, על אמצעי ייצור( ומשאלות של
רוח )איזה סגנון חיים אנו מאמצים במסגרת מנעד
אפשרויות כזה או אחר(. במידה רבה ניתן לומר,
כי הסוציולוגיה האורבנית חוקרת את אורח החיים
שמאמצים אנשים בערים שונות, ולא את האנשים
לגופם או לנפשם. סך כל אורחות החיים הנהוגים
בסביבת מגורים מסוימת הוא "העירוניות".
מכאן נעבור להנחה האחרונה בשלב זה של
הדיון
כחוקרי חברה איננו לומדים את העיר. העיר
איננה שם לכשעצמה. מה שמונח מתחת לעדשת
המחקר שלנו הוא העירוניות. ההבחנה בין עיר
לעירוניות היא משמעותית בסוציולוגיה האורב
–
נית. את השיעור הזה למדתי מתוך עולם תוכן
אחר שנחשפתי אליו, באמצעות מורי ורבי פרופ'
חיים חזן, אנתרופולוג של זיקנה. המחשבה הסוצ
–
יולוגית אודות זיקנה חייבת להפריד בין הזיקנה
לבין הזקן. הזקן הוא הדבר לכשעצמו, וככזה אין
לנו כחוקרי מדעי החברה יכולת להאיר את מצבו
או להעיר ביחס אליו. לעומת זאת, הזיקנה תחום
‰ÁÓ È‚ÂÏÂȈÂÒ‰ ÔÂÈÓ„‰
¯ÂÙÈÒ ˙‡ ͯÎÏ Â˙‡
Ï˘ ‰¯ÂÙÈÒ ÌÚ Ë¯Ù‰ Ï˘
‰Ê ÍÂÎÈÁÓ Æ‰¯·Á‰
¨ÌÂÁ ‡ˆÂÈ ÌÈÓÚÙÏ
‰¯˜Ó Ïη ¨˘‡ ÌÈÓÚÙÏ
Ï˘ ˙Á˙¯‰ ‰·Ï‰ ˙‡Ê ≠
͢Ӊ·Â ¨È˙¯·Á‰ ÌÂȘ‰
ÆȯÈÚ‰ Ì‚ ¨ÔÚˇ
44
