צורות מגוונות של חיים קהילתיים נמצאו בעיר
מראשיתה, בעיקר בשכונות שבהן התיישבו קבו
–
צות אתניות שונות. עבור קבוצות אלה, הישיבה
ביחד היא הכרח. עצם קיומן של קבוצות אלה בעיר
מן לתמוך אלה
ִ
מותנה ביכולתם של הנמנים ע
באלה וליצור יחדיו מגורים וסביבות מוגנות של
שפה ופרשנות. בעבור אנשים אלו, השכונה היא
המנגנון, היא היחידה המרחבית אשר מאפשרת
קיום אורח חיים קהילתי בליבת העיר הגדולה.
בשכונות אלה יעידו תושביהן כי "כולם מכירים
את כולם", ובעל חנות המכולת עדיין מוכר ללקו
–
חותיו בהקפה. בשכונות אלה לעיתים אין מספרים
על הבתים, ולא פעם גם אין שמות לרחובות, ובכל
זאת יוכלו תושביהן להדריך אתכם בקלות לביתו
של אדם זה או אחר רק על פי שמו.
אם נבחן במישור האתנוגרפי שכונת מהגרים
איטלקית, נמצא כי התושבים בה הם כפריים-
עירוניים )
Gans
1962
villagers;
Urban
.(
בדיקה דומה שנערכה בשנות ה-07 של המאה
הקודמת לגבי נערים בשכונת התקווה בתל אביב
)אביאל 9791( הוליכה בנתיב דומה: החוקרת
מצאה כי השכונה נתפסת כמרחב אינטימי, כמעט
ביתי, בו נערות הרשו לעצמן לשוטט ברחוב כשהן
לבושות חלוקי הבית ובשיערן "רולים".
שאלה מרכזית במסגרת מחקרי הסוציולוגיה
האורבנית היא מה ההיגיון המחולל של השכונה,
בנה את גבולותיה החברתיים? נראה, כי
ַ
ומה מ
גבולות הקבוצה האתנית חזקים מגבולותיה הפי
–
זיים של השכונה )
1988
Engle
(. אנג'ל עברה
לגור בשכונה הטרוגנית בה חיות ארבע קבוצות
אתניות שונות. היא מצאה, כי אנשים קיימו
יחסים חברתיים וסולידריות עם בני הקבוצה
האתנית שלהם, אך לא עם שכניהם, בני קבוצה
אתנית אחרת. לכן, היא טוענת, פרחו בשכונה
הפשע והחשדנות. אנשים פשעו גם בקרב שכני
–
הם, תופעה שאינה מתרחשת כאשר מתקיימת
הלימה בין גבולות השכונה לבין גבולות הקבוצה
האתנית, כפי שהיה בשכונת המהגרים האיטלקית
שחקר גאנס.
בעיר הגדולה צמחו צורות קהילתיות מגוונות
רבות ונוספות. למשל, התארגנויות סביב כנסיות
או בתי ספר. בעיניהם של חוקרי כתות העיר היא
מצע נוח לצמיחתן של כתות, ודאי בשלב הראשון
של גיוס חברים.
בליבתה של העיר הקפיטליסטית הגדולה, ניו
יורק, אנו מוצאים התארגנות דיירים בקו-אופ:
"תאגיד" זעיר אשר הדיירים לוקחים בו חלק
באמצעות רכישת מניה ושותפות )במידה משתנה(
במרחבים הציבוריים של הבית המשותף. בקו-
אופים פועלות ועדות קבלה אשר משמשות שומ
–
רות סף ויוצרות קהילה מוגדרת בעלת רמות
סולידריות גבוהות וארגון כלכלי מוסדר. לסיכום
חלק זה ניתן לומר, כי התרבות העירונית המבוס
–
סת על חברת הזרים אינה התרבות היחידה
המתקיימת בערים הגדולות. התרבות העירונית,
52
