הולכים ונעשים יקרים יותר ככל שמתרחקים
ממרכז העיר. המודל אף התייחס לשאלה - אילו
סוגים של משפחות גרים בכל אחת מהטבעות.
אם כן, חוקרי אסכולת שיקגו לא רק הניחו את
האדנים לחשיבה תיאורטית על העירוני, אלא גם
פיתחו מתודולוגיה חדשה. העיר, כך טענו, קוראת
לשיטת חקירה חדשה אשר מסוגלת להכיל, לתעד
ולכמת את הפיזי יחד עם התודעתי וראו בעיר
מעבדה למחקר עכשווי. מה הייתה תרומתם
המתודולוגית? שילוב של תצפית ישירה עם
ניתוח שיטתי, אשר מסוגל לבטא ולתעד את עומס
הפרטים והאינטנסיביות העירונית. אסכולת
שיקגו הייתה מהראשונות שהבינו, כי כלי החקי
–
רה האנתרופולוגיים כוחם יפה לא רק לחקר
חברות מסורתיות, אלא גם לחקר התרבות המו
–
דרנית, ובראשה העיר.
פארק ותלמידיו הרבו ללכת
ברגל ולדווח באופן שיטתי על
ממצאיהם. ברבות השנים נוספה
טכנולוגיה אשר אפשרה להם
ולממשיכיהם לעשות שימוש נרחב
במרכיבים חזותיים כצורת תיעוד
יעילה. מתודולוגיה זו שילבה את
שתי המסורות המחקריות הגדולות
של מדעי החברה השיטה הכמות
–
נית והשיטה האיכותנית. באחד
המחקרים המובילים שנכתבו
במסגרת אסכולת שיקגו, חקרו
תומס וזאניינסקי )8191( קהילה
של מהגרים פולנים בשיקגו בתחילת המאה ה-
02, בין השאר באמצעות עיון במכתבים וביומנים
אישיים, מה שהיה אז בגדר צורת חקירה חדשה
במחקרים עירוניים. במחקרם הם כתבו, כי גם
בעקבות ההגירה לערים האנשים לא הפסיקו
להיות איכרים ולא נפרדו מזהותם. במובן זה,
העיר היא אתר משופע באורחות חיים. הבא
בשערי העיר אינו מתקלף כבצל ממחלפות זהותו
ולובש את החליפה המודרנית. העיר היא זו
שנמתחת על פי מידותיו.
ניתוח זה היה בבחינת מהפכה של ממש בהבנת
תהליכים של הגירה ועיור, ועל כך עוד ארחיב
בהמשך. מה שחשוב לענייננו הוא, ששיטות
המחקר החדשות אפשרו את צמיחתן של תיאורי
–
ות חדשות וכן חשיפת עומק של פני העיר. דוגמה
מאוחרת, אך כזו הממחישה את המתודולוגיה של
אסכולת שיקגו, הוא מחקרו של ויליאם ווייט
)
1980
Whyte
( "החיים החברתיים במרחבים
עירוניים קטנים"
Small
of
Life
Social
the
(
).
Spaces
Urban
ווייט, אדריכל במקצועו, ערך
יחד עם קבוצת סטודנטים תצפיות ישירות על
מרחבים ציבוריים ברחבי ניו יורק, ויחד הם ניסו
להבין את הדפוסים החברתיים הנהוגים במרחבים
הציבוריים העירוניים. מחקרם תרם תרומה
ממשית הן למחקר החברתי על ערים והן למתכנ
–
נים ולאדריכלים אשר עסקו, ובמידה רבה עוסקים
עד היום, בשאלה - מה הופך מרחב ציבורי
למרחב ציבורי "טוב".
מתוך עשרות הנוהגים והמנהגים שתיאר ווייט
במחקרו בחרתי להביא כאן אימרה אחת אשר
מסייעת להדגיש את מרכזיותו של החברתי
בלמידת העירוני: מה שמושך אנשים יותר מכל,
לימד אותנו ווייט, הם אנשים אחרים
What
(
appear,
would
it
most,
people
attracts
people).
other
is
˙ÂȯÈډ ¯ÈÚ‰ Ï˘ ˙ÈÎÂ˙‰
העידן המודרני הצמיח לא רק את העיר המודר
–
נית, אלא גם את התכנון העירוני המכונה תכנון
עירוני כולל )
Planning
Urban
Total
(. התכנון
העירוני הוא מכניזם רב-עוצמה אשר מקבע
במסמרות את התשתית הפיזית והמוסדית של
העיר. אדריכלים ומתכננים המופקדים על התוכ
–
ניות נוטים לייחס חשיבות רבה הן לתוכנית והן
לתהליך התכנון. מנקודת מבטה של הסוציולוגיה
האורבנית, התוכנית של העיר איננה העיר כשל
–
עצמה, וכוחה מוגבל בעיצוב דמותה של העיר.
תוכנית העיר קובעת את תיחום השטחים, את
המיקום הפיזי ואת התשתית המוסדית, אולם
"התהליכים הבלתי נמנעים של הטבע האנושי
מעניקים לאזורים ולמבנים הללו אופי שלא קל
לפקח עליו... לעולם יפרידו טעם אישי, נוחיות
ואינטרסים כלכליים ומקצועיים בין חלקי האוכ
–
לוסייה של הערים הגדולות ויסווגו אותם" )פארק
4002: 54(. כלומר, הכוח המסווג, הכוח להבחין
ולבנות הבדלים חברתיים, חזק מכוחה של התוכ
–
נית, והוא זה אשר מכתיב את אופייה של העיר.
תוכנית העיר היא אידיאה, לעיתים קרובות
אוטופיה, אשר מביעה בתמונה ובדימוי את הטוב
החברתי שמתכנני ערים ואדריכלים שואפים
48
˙ÂÚÂ˙ Ï˘·
˙ÂÈÙ¯‚ÂÓ„
¯ÈÚ‰ ˙ÂÈ·ÈÒËȇ
‰Ï„‚ ˙ȯ„ÂÓ‰
‰ÏÏÂÁ ¨‰·¯ ˙¯ȉӷ
˙ÂÈ˙¯·Á ˙¯ÂÓ˙
¨‰‡ÂÏÁ˙ ¨ÈÂÚ ∫˙ÂÏ„‚
¨¯ÂˆÈÈ È˜· ‰„·Ú
¯ÁÒÓ ÛÒÎ ¨ÌȯÂ˙
