אליו. עבור חוקרי הערים, פוטנציאל פענוח
התוכנית כשלעצמה הוא רב-ערך. מהפרספקטי
–
בה של דיון זה, התוכנית העירונית היא מה שקרוי
בלשון הדפוס העתק שמש,
blueprint
תרבותי
)
1989
Holston
(. כך, התכנון העירוני נתפס
כאמצעי לזיהוי האידיאולוגיה המודרניסטית
באמצעות קו, תמונה ושיטה. התוכנית היא משנה
אידיאולוגית המטפחת קבוצה פרופסיונלית
מעמדית ואתנית מסוימת. באמצעות התוכנית
ניתן ללמוד כיצד חבריה רואים את חלוקת העבו
–
דה בין המינים, כיצד הם מגדירים פרטי וציבורי,
כיצד משפחה אמורה לתפקד, וכמה ילדים,
לשיטתם, יש במשפחה "הסבירה". אם כן, התוכ
–
נית של העיר היא אובייקט חקירה כשלעצמו.
המתח בין התוכנית של העיר לבין העיר עצמה
מניב שאלות מחקר מרתקות. למידה של שתי אלו
והשוואה ביניהן הן תרגיל פורה ושער כניסה
מחקרי מצוין לחקר ערים. את המחקר שלי
לקראת קבלת תואר דוקטור
הקדשתי לאשדוד. במחקר
הגישוש, השלב בו הלכתי
לאיבוד ברחובותיה ובתרבותה
של העיר, רבים חזרו ואמרו לי:
"אשדוד היא עיר נהדרת כי
היא עיר מתוכננת". הבנתי
שעצם היותה עיר מתוכננת
נתפס כמעלה, ויתרה מזאת,
לתוכנית העירונית יש נוכחות בחיי היומיום.
החלטתי ללמוד את התוכנית העירונית. כך
נחשפתי ליסודות האידיאולוגיים והמקצועיים
אשר הובילו לתכנון העירוני הייחודי ברובעי
העיר. בשלב זה של המחקר חקרתי למעשה שתי
ערים: העיר המתוכננת, המדומיינת, והעיר הלכה
למעשה אשדוד כפי שהיא.
בבואנו לחקור עיר, חשוב לעמוד על המתח בין
ה"הבטחה", ה"אידיאולוגיה" וה"פוטנציאל",
לבין העיר כפי שהיא בהווה. למשל, התכנון של
אשדוד ברבעים בא לקדם כור היתוך מעמדי ואת
–
ני. אך למעשה, רבים מהרבעים בה הפכו להיות
סגרגטיביים: רובע רוסי, רבעים צפון אפריקאיים,
רובע חרדי וכו' )
2009
Aharon-Gutman
.(
˙ÂÏȉ˜ ÔÈ·Â Ìȯʉ ˙¯·Á ÔÈ· ¯ÈÚ‰
בבסיס הניתוח של חוויית העיר עומד מצב
ת. זו נתפסה כרכיב
ּ
מרתק בחיים האנושיים - הזרו
מרכזי ומחולל בחיים המודרניים, שבלעדיו לא
ניתן להבין עירוניות. הזרות ודאי אינה מיקום
חברתי חדש, אך בחברה המודרנית היא בבחינת
הכלל ולא היוצא מן הכלל, ומפגש בין זרים הוא
לחם חוקה של העיר. את נקודת האפס המושגית
של דיון זה מזהים חוקרים במשנתו של פרדיננד
טאניס )5581-7391(, שהבחין בין העיר לבין
וחים בהם. את
ֹ
הכפר על פי בסיסי ההתארגנות הרו
הארגון החברתי בכפר הוא כינה קהילה
)
Gemeinschaft
( - ארגון חברתי שבין אנשיו
רות ומסורת.
ֵ
מתקיימים קשרים הדוקים של שא
לעומת זאת, בערים צורת הארגון החברתית הדו
–
מיננטית היא התאגדות )
Gesellschaft
(, )פעמים
רבות מתורגם כ"חברה"( ארגון חברתי שהקשרים
בין חבריו רופפים, והאינטרס האישי חזק. באמצ
–
עות מושגים אלה הצביע טאניס על קשר ישיר בין
צורות ההתיישבות )על המבנה ההיסטורי, הכלכ
–
ב האנ
ֶ
ר
ֶ
לי, הפיזי שלהן( ובין מתווה היחסים בק
–
שים החיים בהן.
זרות כקטגוריה חברתית הפכה לאתגר המרכזי
של הסוציולוגיה האורבנית. מנקודת מבט זו,
העיר המודרנית נתפסת כצורה חדשה של יחסים
חברתיים, שהגיבורים שלה הם הזרים. הסוציולוג
היהודי-גרמני גיאורג זימל )8191-8581( תרם
תרומה מכרעת למחשבה על העיר המודרנית
באמצעות תיאוריה מקורית ופורצת דרך ביחס
לזר. העירוניות המודרנית, טען, מתחוללת בנקו
–
דת מפגש בין זרים. זוהי גם מהותה של העיר
המודרנית - היא מסדירה ומנרמלת אינטימיות
בין זרים )זימל 4002(.
נקודת המפגש בין זרים דורשת הסכמיות
חדשה, שהחברה האנושית לא הכירה עד כה, והיא
מחוללת דיאלקטיקה מרכזית המונחת בבסיס
Âȇ ¯ÈÚ‰ È¯Ú˘· ‡·‰
˙ÂÙÏÁÓÓ Ïˆ·Î ÛϘ˙Ó
‰ÙÈÏÁ‰ ˙‡ ˘·ÂÏ Â˙‰Ê
ÂÊ ‡È‰ ¯ÈÚ‰ Æ˙ȯ„ÂÓ‰
ÂÈ˙„ÈÓ ÈÙ ÏÚ ˙Á˙Ó˘
50
