המצב העירוני: המאה ה-81
קראה לאדם להשתחרר מן
הקשרים הכובלים )לדת,
להיסטוריה, למדינה(, המאה
ה-91 תבעה, לצד החירות, אף
את טיפוח הייחוד של האדם.
כשבעיר עסקינן, אפשרותו של
האחד לממש את חירותו ולה
–
גיע להגשמה עצמית תלויה
באחר. כלומר, בעיר החירות
והתלות בזר כרוכות זו בזו.
חלוקת העבודה והמרחב ביניהן הם מקור החירות
שלנו, וגם מקור ארגון היחסים החברתיים בעיר:
היא מאפשרת את הצפיפות, את החילופין בין
זרים, ואת כלכלת הכסף. הגיוון והצפיפות הוכרו
כתנאי מחולל של המצב העירוני. הכסף מהווה
כלי להמיר את הפעולה האנושית מבסיסי מוטיב
–
ציה רגשיים לבסיסי מוטיבציה תבוניים. הכסף
משטיח את הסחורות ומכמת את ערכם הרגשי
לכדי מטבע קשה. "הכסף מוציא באופן בלתי
הפיך את הליבה מגרעין הדברים, מן הייחוד
שלהם, מערכם המיוחד ומהיותם בלתי ניתנים
להשוואה" )זימל 4002: 92(.
בעיר אין האדם מייצר עבור אדם מסוים, אלא
עבור השוק. כלכלת הכסף של העיר גם מאפשרת
מסחר בסחורות חדשות ישנות, זנות למשל.
סיפוק מיני נרכש בכסף, זו ודאי אינה תופעה
חדשה. אך מה לגבי טיפול פסיכולוגי? פרקטיקה
זו מגלמת את התרבות של העיר המודרנית -
היכולת לרכוש בכסף פענוח, עצה, נחמה. פרק
–
טיקה זו אפשרית רק בחברת זרים, רק בעיר. זימל,
כמו ובר, אינו מאפשר לנו לנוח בחיקה של תובנה
מסוימת, ומיד הוא ממהר להפוך אותה על פיה,
ולהראות כיצד היא חותרת תחת עצמה. הכסף
משטיח יחסים ויוצר אימפרסונליות, אך בה בעת
הכסף גם משחרר, שכן המטבע בידו של העני
ובידו של העשיר חד הם, ובעיר, זה וגם זה יקבלו
שירות תמורת הכסף.
התרבות העירונית המושתת על שוני לא ייתרה
את הכמיהה של אנשים לחיות בקהילה בתוך
העיר הגדולה. התרבות העירונית המתוארת
הציעה לפרט עסקה מקורית לאותה תקופה:
חירות לצד מידות שונות של ניכור, ביטוי עצמי
גובר לצד תלות בזרים. אך בתקופה שבין שתי
מלחמות העולם, וביתר שאת לאחר מלחמת
העולם השנייה, האנשים בעולם המערבי מחפשים
"חבילות" אחרות, אורח חיים המעניק להם ביט
–
ת
ּ
חון, אינטימיות לצד טווח הזדמנויות רחב וניעו
חברתית. כך נולדו צורות מגוונות של התארגנות
וחיים בעיר, בשולי העיר ומחוצה לה, שכל עניי
–
נן הוא ארגון החיים החברתיים תחת כנפיה
המגוננות של הקהילה.
המושג קהילה מועלה פעמים רבות בתוך
עשייה אידיאולוגית המבקשת לקדם את הסו
–
ב קבוצות שונות. אך לא
ֶ
ר
ֶ
לידריות החברתית בק
בכך אנו דנים כאן. על פי גישתה של הסוציולו
–
גיה האורבנית, קהילה אינה בגדר מצב שהוא
רצוי או לא רצוי, ולפיכך אין היא עוסקת בשאלה
של "טוב" ו"רע". לטובת דיוננו זה נעשה שימוש
בהגדרה ביקורתית של מושג הקהילה
2001)
.(Bauman,
קהילה היא צורת ארגון
יחסים אשר נתפסת כמשאב, כנכס, ומעניקה
לחבריה מטרייה לחסות בה. כלומר, בעוד שאת
התרבות העירונית מניע החיבור בין שונים, כוחה
של קהילה נובע מחיבור בין דומים. משוואה זו
מציעה אלטרנטיבה לפענוח חוויית החיים העי
–
רוניים. אם נאמץ את גישתו של פארק, הרואה
בעיר פסיפס של צורות חיים, הרי שהעירוניות
חת בחלקים מסוי
ַ
ו
ֹ
המבוססת על חברת הזרים רו
–
מים של הפסיפס, ועירוניות המבוססת על החבי
–
חת בחלקים אחרים של העיר.
ַ
ו
ֹ
רה בין דומים רו
ÁÂΉ ¨‚ÂÂÒÓ‰ ÁÂΉ
˙·Ï ÔÈÁ·‰Ï
¨ÌÈÈ˙¯·Á ÌÈÏ„·‰
Ï˘ ‰ÁÂÎÓ ˜ÊÁ
‰Ê ‡Â‰Â ¨˙ÈÎÂ˙‰
˙‡ ·È˙ÎÓ ¯˘‡
ƯÈÚ‰ Ï˘ ‰ÈÈÙ‡
51
