אדר ב׳ תשע"ד
49
הראשון בישיבה היה גל של חתונות, וכל
הישיבה הייתה יוצאת לשמחת חתן וכלה.
לקראת סוף החתונה הייתי מופיע בהופעת
פנטומימה. זה היה שונה וחדש. כל חתן ביקש
קטע מיוחד. כך למשל, עשיתי פנטומימה של
עיתון מוחזק באף העולה באש".
הרבנים שעודדו את עופר בדרכו כשחקן היו
הרב יהודה נחשון והרב מרדכי נמבורג. חברו,
יצחק דעי, כיום מנהל בית הספר נועם בנים
בקריית משה, הכיר ביכולות של עופר וקבע
לו הופעה בשבת ארגון באשדוד. "זו הייתה
ההופעה הראשונה שלי מול קהל. היה לי חשש
גדול, אבל יצחק השרה עליי ביטחון".
בעקבות ההופעה הוא הוזמן להופיע בפני
בנות אולפנה ושירות לאומי במופע "נשחק
בכאילו". באותה תקופה, כך זוכר עופר, לא
היה אמן במה דתי שהופיע במופעי פנטומימה,
כך שהוא היה סוג של חלוץ בלי כוונה. "באתי
לרב יעקב אריאל בתחילת דרכי, ושאלתי
אותו אם אפשר להופיע בפני בנות. הוא לא
הבין למה אני רוצה להיות שחקן, אבל לאחר
שהשתכנע שזה כלי הביטוי שלי, הוא נתן
לי את ברכת הדרך, ואמר לי לקחת את זה
לכיוונים חינוכיים".
אחרי שירותו הצבאי החל עופר להעביר
תוכניות חינוכיות לבני נוער במדרשת הדרום
בגוש קטיף, עם הרב גדעון בשן. בין האנשים
שעודדו אותו להמשיך בדרכו כשחקן ולפעול
בתחום החינוך היו רפי קפלן, היום מנהל
מעל"ה, וקובי עמר, היום מפקח במשרד
החינוך. "רפי וקובי תרמו לי בחשיבה על
מסרים בנושאים שונים, בהכוונה, בייעוץ.
כמובן שיש עוד הרבה אנשים טובים
שעודדו, האמינו בי ונתנו לי
במה להופיע".
יצוא לחו"ל
הודות לעובדה שהפנטומימה
יכולה להתחבר לכל שפה, קל
יחסית לשווק אותה בחו"ל.
ביוזמת פרויקט "ציפור הנפש"
של מוטי אייזק, ששם לו כמטרה
להביא תרבות יהודית לקהילות
קטנות בתפוצות, קיים גורן מופעים
בעשרות קהילות. בנוסף הוא הופיע
בסין ונתן שיעור באקדמיה לתיאטרון
בביג'ין. "מבחינה תרבותית יש
לתיאטרון הסיני שלל דימויים ומסכות
ללא מילים, אבל אמנות הפנטומימה
חדשה להם והיא עוררה אצלם עניין".
שגרירות ישראל בסין ארגנה לו ולעוד
פנטומימאי ישראלי הופעות פנטומימה
לפני תלמידי בית ספר וסטודנטים
לתיאטרון. קטעי הפנטומימה שזכו להצלחה
מיוחדת היו על יחסים בין בני האדם במצבים
שונים. כך למשל באחד הקטעים מוצב על
הבמה כסא ושתי דמויות רוצות לשבת עליו.
נוצר מאבק שיוצר מצבים מצחיקים עד
הפתרון המוסכם. "ניסינו להמחיש את הבעיה
הישראלית בצורה קומית", מסביר עופר.
אמנות הצמצום
במשך ארבע שנים למד עופר בבית הספר
לקולנוע "מעלה" את מקצועות הטלוויזיה
והקולנוע וביים מספר סרטים באורך מלא
לשוק הסרטים החרדי. באותה תקופה פגש את
אשתו יעל, כיום גננת בבית שמש, והשניים הם
הורים לשישה ילדים, הגדול ביניהם בן 91.
כשרבים מחבריו פנו להוראת תקשורת בבתי
ספר דתיים הוא העדיף להתפתח כאומן. את
אמנות הפנטומימה למד אצל שמעון אפלטוני
בירושלים, ולאחר מכן בבית הספר למשחק
ניסן נתיב. הוא נסע לפריז ופגש את מרסל
מרסו, מאמני הפנטומימה הידועים במאה
העשרים, שסירב ללמד אותו בגלל היותו
פנטומימאי בעל ניסיון. "מרסל מרסו העדיף
לוח חלק ודחה אותי. במבט לאחור הרווחתי
שלא למדתי אצלו, כי יצרתי סגנון תנועה
משלי". הלמידה האמנותית, מדגיש עופר,
היא תהליך מתמשך. הוא ממשיך להשתתף
בסדנאות וללמוד מקולגות שלו. "היופי
באמנות הפנטומימה הוא שלכל אחד יש
האמירה שלו, למרות שנראה כאילו השפה
היא דלה ואין הרבה אמצעים".
את הפנטומימה הוא מגדיר כאמנות של
מצוּת. "הפנטומימה שונה משפת הסימנים
ִ
ת
והיא לא עוסקת בחיקוי. הדמויות
מוצגות בתמצות. אני
מבטא
פשר לי
ִ
"המשחק א
לדבר בצורה מוגזמת,
בקול גבוה ובחוזקה,
כחלק מהדמות בהצגה,
ללא לחץ של מחשבה
מה אני אומר בזמן
שאני מדבר. את המלל
הכרתי והתכוננתי אליו,
דיברתי לפי הקצב
והמנגינה שרציתי.
האנשים צחקו אבל לא
עליי, כך שהפגיעות
והחשש לדבר פינו את
מקומם לתחושה של
ביטחון עצמי ולהערכה
מהחברים. מרגע שלא
היה לחץ, יכולתי לנשום
נכון ולתכנן מה אני
אומר. הגמגום נעלם"
