אדר ב׳ תשע"ד
59
.
(פרק ז', ג'-ו')
ומאשימה את המן ברצח עם
המלך מלא רגשי קנאה וכעס נגד המן. "והמלך
(פרק
קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן"
. אין המלך מברר האם טענותיה של
ז', ז')
אסתר נכונות. כל כך גדלה חמתו נגד המן
ביממה האחרונה. בראותו את המן "נופל על
המיטה" אשר אסתר עליה הוא מפרש מעשה
זה לאור קנאתו, שנתעוררה על ידי טכסיסיה
של אסתר, כנסיון לאונס. "הגם לכבוש את
. ביום בו עמד
(פרק ז', ח')
המלכה עמי בבית"
המן לתלות את מרדכי – הוא עצמו נתלה על
.
(פרק ז', י')
העץ "אשר הכין למרדכי"
מסתבר שאסתר הצליחה מאוד בהפעלת
תכניתה, אולם היא לא סיימה בכך את
תפקידיה: והלא הגזירה טרם בוטלה, אף
שהמכשול המרכזי הוסר מן הדרך.
לאחר תליית המן חייבת אסתר לגשת פעם
נוספת אל המלך (אולי שוב תוך סיכון עצמי)
כדי להשיג את ביטול הגזירה. מוכנותה
למסור את נפשה למען הצלת עם ישראל
בלתי מוגבלת: "ותוסף אסתר ותדבר לפני
המלך ותפל לפני רגליו ותבך ותתחנן לו
להעביר את רעת המן האגגי ואת מחשבתו
אשר חשב על היהודים. ויושט המלך לאסתר
את שרביט הזהב. ותקם אסתר ותעמד לפני
המלך ותאמר: אם על המלך טוב ואם מצאתי
חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני
בעיניו יכתב להשיב את הספרים מחשבת
המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את
היהודים אשר בכל מדינות המלך: כי איככה
אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי
(פרק ח',
ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי"
.
ג'-ו')
כדי לא להביך את המלך מדגישה אסתר
שהגזירה נגד היהודים היא רעתו של המן והיא
בנויה על מחשבתו ותכניותיו. כל בקשתה של
אסתר היא לבטל את תכנית ההשמדה שכתב
המן בן המדתא האגגי. אין זכר בדבריה לכך
שהמלך עצמו חתם על כל הגזירות האלה.
כדי להבליט את מסירותה של אסתר למען
עם ישראל מסר בעל המגילה את דבריו
בלשון הלקוחה מספר בראשית.
בראשית מ"ד, ל"ד: "כי איך אעלה אל אבי
והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא
את אבי" .
אסתר ח', ו': "כי איככה אוכל וראיתי ברעה
אשר ימצא את עמי"
אסתר וגם יהודה לפניה, מכריזים שלא
טובתם האישית היא העומדת לנגד עיניהם,
אלא שלומם של בני עמם: במקרה של יהודה
– שלום אביו, ובמקרה של אסתר – קיומו של
העם. יהודה מוכן להשתעבד לבית פרעה,
ובלבד שלא יראה בסבלו של אביו – ואסתר
אינה יכולה ליהנות ממעמדה הרם אם בני
עמה סובלים. מסירות הפרט למען הכלל
היא, בשני הסיפורים, יסוד להצלה ולישועה.
מאחר שכל מהלכי ההצלה של ישראל נבנו
על ידי אסתר – היא חשה כעת אחריות לסיום
מוצלח של מבצע ההצלה. נראה שמחנה המן
היה חזק דווקא בין אנשי החצר, ומלחמת
יום אחד לא הצליחה למוטט אותו במרכזו,
בשושן. משום כך מבקשת אסתר עוד יום
למיגור האויב. יש להדגיש בקשר לכך שלפי
דברי המגילה היה מדובר כאן במלחמת הגנה
בלבד והיהודים לחמו אך ורק כדי להיקהל
ולעמוד על נפשם: "להשמיד ולהרוג ולאבד
(פרק ח',
את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם"
.
(פרק ט', ב')
: "לשלוח יד במבקשי רעתם"
י"ג)
כך גם מודגש "ויכו היהודים בכל אויביהם...
. אויבי
(פרק ט', ה')
ויעשו בשנאיהם כרצונם"
היהודים מנאמני המן, שפחד היהודים כנראה
, התרכזו בעיקר
(פרק ח', י"ז)
לא נפל עליהם
בשושן, ועל כן רק שם היה צורך להמשיך
במלחמה יום אחד נוסף.
תליית בני המן שכבר מתו קשורה לנוהג מוכר
במקרא. נהגו אז להמחיש את סיום המלחמה
באמצעות תלייתם ההפגנתית של ראשי
האויבים, כאילו להכריז בכך שאכן המלחמה
תמה ואין עוד תקווה לאויב. נראה שניתן
להסביר ולהבין את כל שלבי תכניתה של
אסתר, שהרי יש בכל המהלכים המבוססים
על נוהלי החברה בממלכת פרס ומדי היגיון
פנימי רב.
* * *
הסברנו את השתלשלות האירועים במגילת
אסתר על דרך ההיגיון. אמנם יש אצל חז"ל
נטייה לראות בהתרחשויות אלה משום נס
(מסכת
בלתי מובן. כך כתוב למשל בבבלי
"ומאן דאמר 'בלילה ההוא' -
מגילה דף י"ט ע"ב)
תוקפו של נס". אך רבים הם מדרשי האגדה
ופרשנים בני זמננו המנסים להבין את סדר
האירועים במגילה דווקא בדרך מובנת
והגיונית ובכך לראות את הפלאיות הנסתרת
■
של סיפור המגילה ברובד הגלוי.
ד"ר גבריאל ח' כהן הוא מחבר הספר
"עיונים בחמש מגילות", יקיר החינוך הדתי
לשנת תש"ע
תליית בני המן שכבר
מתו קשורה לנוהג
מוכר במקרא. נהגו
אז להמחיש את סיום
המלחמה באמצעות
תלייתם ההפגנתית של
ראשי האויבים, כאילו
להכריז בכך שאכן
המלחמה תמה ואין
עוד תקווה לאויב. נראה
שניתן להסביר ולהבין
את כל שלבי תכניתה
של אסתר, שהרי
יש בכל המהלכים
המבוססים על נוהלי
החברה בממלכת פרס
ומדי היגיון פנימי רב
