אדר ב׳ תשע"ד
53
הקשר המיוחד עם סבתה, שידעה גרמנית
והונגרית, מחבר לדבריה את שני עיסוקיה
העיקריים היום, כתיבה והוראת עברית. “סבתי
הייתה אשת ספר, היא ידעה גרמנית והונגרית.
היא הייתה אישה של מילים אבל דיברה
בעברית רצוצה ופנתה לנכדיה בלשון זכר
במקום בנקבה ולהיפך. היא נהגה לכתוב לכל
אחד מהנכדים שלה שירים בחרוזים, מלאים
באהבה, מין שירי הלל קצרצרים שמתייחסים
לתכונות אופי או לצבע עיניים, ואבי נהג
לתרגם עבורנו את השירים שלה”.
מאות שירים וסיפורים לילדים
ציפי פינגלה מתגוררת ביישוב שוהם, נשואה
ליואל, איש מחשבים, ויש להם חמישה ילדים.
היא כתבה תמיד, אך לפרסם החלה בשנת
0002, בעקבות זכייתה בתחרות הסיפור
הקצר של מוסף “דיוקן” של “מקור ראשון”.
מאז פרסמה מאות שירים וסיפורים בעיתוני
הילדים “סוכריות” “אותיות” ו”מקור לילדים”,
שהתאחדו בינתיים.
ספרה הראשון “שומרת היער ועוד סיפורים”
(3002, דני ספרים) מקבץ יחד סיפורים
שכבר הופיעו בעיתוני הילדים. אחריו הופיע
“הבניין המנגן” (גוונים), שהגיבורה שלו היא
הדר, שהוא גם שם בתה הבכורה של פינגלה,
שהייתה בת 11 כאשר נכתב הסיפור. אבל
הדמיון אינו מסתיים בשם. גם הדר שלה
אהבה ואוהבת לצייר. חלפו שנים והדר איירה
את ספרה של אמהּ, “לא לפחד כלל” (0102,
הוצאה עצמית).
הספר בנוי מדיאלוג בין ילד לאביו שמסביר
לו שכל אחד מפחד ממשהו. אפילו סבא שלו,
ראש הממשלה, ואפילו המורה חגית, שמפחדת
מהפרעות לא צפויות בשיעור, ושהמנהל לא
יתפוש אותה באיחור. הסוד הוא להפחיד את
הפחד, וכך להבריח אותו. המוטו של הספר
לקוח מדברי רבי נחמן מברסלב: “כל העולם
גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל”.
“בפגישות עם ילדים בשעת סיפור אני מספרת
להם על הילדה המציירת מ”הבנין המנגן”
שהפכה בעצמה לציירת של ספר אחר, ועל
כך שלפעמים כותבים על מה שקרה באמת,
לפעמים ממציאים, ולפעמים מה שממציאים
קורה באמת, כמו בסיפור של הדר”.
גם בספרים אחרים שלה שזורים שמות ילדיה
כגיבורים ספרותיים. השמות של חמשת ילדיה
נלקחו כולם מתוך הפיוט המושר בקבלת שבת
והאהוב עליה במיוחד, “ידיד נפש”. זה התחיל
עם הבת הדר, כיום בת 02, שנולדה ביום שבת,
וכך גם הבאים אחריה: נועם, זיו, עוז וגל.
תקשורת חזותית
בשנים האחרונות התנסתה פינגלה גם בתחומי
התקשורת החזותית. היא הגישה חדשות
ברדיו “גל ישראל” והייתה לה פינה בערוץ
האינטרנטי “אורות” בשם “ציפי מצפרת”.
“הרעיון היה להביא סיפורים מעולמם של
הילדים בהשראת אמירות מפרקי אבות,
מלווים במוסר השכל”. יש שם סיפורים על
ילדים שמתביישים לשאול, דוחים מטלות
ועוד, מסופרים על ידי פינגלה בחן רב,
בגובה העיניים של ילדים. חלקם סיפורים
שהיא כתבה. ניתן לצפות בפינות אלה באתר
האינטרנט יוּטיוב.
לפני שנים אחדות החלה גם בלימודי
תסריטאות בבית הספר לקולנוע “מעלה”
בירושלים וסיימה אותם בהצטיינות. “לא
באתי לשם מתוך חלום לעשות סרט”, היא
מסבירה, “אלא מתוך סקרנות, רציתי לראות
איך כותבים תסריט”. במהלך לימודיה קיבלה
מענק לפיתוח תסריט מ”קרן גשר לקולנוע”
על סמך סינופסיס שכתבה, אך כתיבת
התסריט עדיין לא הושלמה. בעקבות לימודי
התסריטאות הגיעה לערוץ מאיר, שם כתבה
תסריטים לפינה “סיפורי לילה טוב”.
אחרי למעלה מעשור של כתיבת שירים,
סיפורים ותסריטים, היא מאמינה שיגיע זמנו
של פרויקט גדול יותר. “זה יהיה כנראה
רומן”, היא אומרת, “לא בכדי לא השלמתי את
כתיבת התסריט שהתחלתי. זו כתיבה שכרוכה
בחשיבה בתמונות, ואני כנראה אוהבת הרבה
■
יותר לספר”.
“מגיל קטן למדתי
לדבר לאט, באופן
שאדם שלא יודע
עברית יבין אותי. אלה
מיומנויות שרכשתי
בסלון אצל סבא
י
ֵ
וסבתא שלי, הור
אבי שהגיעו לארץ
בגיל 21. לכן ברור לי
מאיפה באה האהבה
שלי להוראת עברית.
אני נכנסת לכיתה,
וכמו סבא וסבתא שלי,
יושבים שם אנשים
מבוגרים שכמהים
לקשר ורוצים להבין”
מספריה של פינגלה
