אדר ב׳ תשע"ד
47
זאת במשך השנים הצטברו בו הרבה מאוד
פריטים בעלי ערך מוזיאלי. כך למשל, השטיח
שקיבלה סוניה פרס ממלך מרוקו בביקור
מלכותי שערכו בני הזוג פרס במרוקו ב-4891.
המלך רצה לתת לה תכשיטים אבל היא ברוב
צניעותה סירבה לקבלם, וכששבה ארצה
תרמה את השטיח למרכז."
המרכז מקבל פריטים מאנשים שונים וערכם
נבדק על ידי מומחים. "לפעמים קשה לאתר
מאין הגיע פריט זה או אחר, ואז במידה
שהפריט הוא ייחודי, המרכז מערב מומחים
על מנת שיחקרו מאין הגיע הפריט ומה היה
ייעודו. במחסני המרכז יש שמלות, כלי בית,
שטיחים וגם חומר תיעודי כתוב."
חיים כהן מספר כי חומרים תיעודיים מגיעים
לעתים אגב עריכת פעילויות שונות במרכז.
"יש לנו בית ספר לפיוט ואנחנו מארגנים
ערבים של פייטנים, אוספים מידע על פיוטים,
ומקיימים ימי עיון על מורשת הפיוט באזורים
שונים בהם ישבו היהודים. כך למדנו על
הייחוד של הפיוטים של יהודי לוב ועל מורשת
הפיוט של מחוז מלל שבדרום מרוקו.
"בני מלל החשיבו את התיעוד ההיסטורי.
היה לנו מרצה, משה עמר, שהביא תעודות
נישואים ומסמכים של בני מלל למרכז. במהלך
יום העיון שקיימנו על הנושא החלו המבוגרים
שבקהל לבדוק עד כמה ניתן ללמוד מהתעודות
שהובאו על תולדות משפחתם".
כהן מוסיף כי המרכז תומך בהוצאת ספרים
על מורשת יהדות צפון אפריקה ופורש חסותו
על מחקרים לתואר דוקטור בתחום. בנוסף
הוא מעודד יוצרים, ציירים, פסלים ואמנים
בכל התחומים ומסייע להם להשלים את
עבודותיהם. בחדר המחשבים ניתן לצפות
בסרטים המתעדים מגוון נושאים הקשורים
למסורת ולמורשת קהילות צפון אפריקה כמו
חגים, מעגל החיים מהלידה ועד חברה קדישא.
הסרטים שהפיק המרכז ממחישים את אורחות
החיים של הקהילות השונות. שחקנים מציגים
את הלבוש, את הסעודות ואת חיי היומיום
בכל מיני קהילות. "כך מי שמביט יכול
להכיר את ההיסטוריה בדרך חווייתית. הכנו
את הסרטים האלה מפני שחשוב לנו שהבית
ישמש מוקד ללימוד המורשת. הכנו מצגות
בשפה המרוקאית ואנחנו פונים לקהל הרחב
כדי לאסוף ולשמר הומור ועוד הרבה נושאים
אחרים", מסביר כהן.
השיפוץ אחרון
על אף ההשקעה הרבה בפעילות לשימור
המורשת, "המרכז העולמי למורשת יהדות
צפון אפריקה", זכה להכרה כאתר מורשת על
ידי ממשלת ישראל והחל להיחשף בתקשורת
רק לאחר סיום השיפוץ האחרון. השיפוץ
נעשה במימונו של הנדבן דניאל עמר, בנו של
דוד עמר, ממנהיגי הקהילות היהודיות במרוקו
וציוני מובהק, שעל שמו גם נקרא הבית.
במסגרת השיפוץ האחרון נוספה למבנה קומה
רביעית, הוקם גן בסגנון אנדלוסי בחזית,
ולאורכו נבנו מזרקות מרוקאיות מקוריות
המחוברות זו לזו בתעלת מים. במקום בו
השתרעה החצר הפנימית של המבנה המקורי
נבנתה חצר פנימית מקורה. במבנה שולבו
דלתות עץ, פסיפסי זליג' חפצי יודאיקה
ותלבושות אופייניות. בקומה הראשונה הוקם
בית כנסת קטן, העתק של בית הכנסת בעיר
טלמסן באלג'יריה, ובו תיבה וארון קודש
מגולפים בעץ בעבודת יד, ספר תורה, רימונים
ופרוכת. בבית הכנסת יש איור המתאר את בית
הכנסת המקורי שנקרא על שם הרב המקובל
אפרים אלנקווא זצ"ל.
השיפוץ והשדרוג של המבנה, בניית הגן
האנדלוסי ותוספת הקומה הרביעית נעשו
בשנים 8002-1102 כאשר בתכנון ובביצוע
השתתפו אמנים שהובאו לארץ ממרוקו. "בעיניי
ובעיני רבים אחרים המבנה הוא יצירה שאי
אפשר לא להתפעל ממנה", אומר חיים כהן.
בחוברת ההסברה של המרכז נמנים האמנים
שהשתתפו בשיפוץ. את הפטיו של המרכז
תכנן האדריכל היהודי מרוקאי אלי מויאל. את
עבודות הגבס, המיוחדות לבנייה המרוקאית
והאנדלוסית בסגנון הספרדי מורי, עשה
האמן לאמן-אל-חוסיין באמצעות החברה
הקואופרטיבית לעבודות מלאכה ופיסול
מקזבלנקה. מדובר באומנות עיטור עדינה
שנראית כמו רקמת תחרה, עשויה גבס
כדוגמת העיטורים שבארמון אלהמברה
בגרנדה שבספרד.
עבודות הפסיפס הצבעוני, "הג'ילז",
בוצעו על ידי האמן תלמודי מולאי טאייב
מהעיר פאס שבמרוקו, ואת עבודות
הנגרות עשה דומיניק קרוסינוקס ממרקש.
בין היתר הובאו לארץ לוחות עץ עשויים
מארז אטלנטי הגדל בהרי האטלס. "זה היה
לא יאמן לראות אותם עובדים. מבצעים
עבודות עדינות ומדויקות ביותר בכלים
של פעם. חותכים את האבנים
בדיוק כאשר כל אבן מותאמת
למקומה"' מתפעל כהן.
בגן האנדלוסי שבחצר המרכז,
שתוכנן על ידי האדריכלים
"קולקר קולקר אפשטיין", בוצעו
עבודות מוזאיקה עדינות ונבנו
ארקאדות ושלוש מזרקות
בסגנון מרוקאי המחוברות
בתעלת מים. זהו דגם מוקטן
דמוי גני ארמונות המלכים
והח'ליפים בתקופת הזוהר
הספרדית, כשהגן הבולט
הוא גן ארמון אלהמברה. שער
הכניסה הוא דגם קטן של שערי פאס
ומכנס. כאמור, לאחר שהושלם
תהליך בנייתו ושיקומו
של בית המרכז הוא
הוכרז כאתר מורשת
בעל ערך היסטורי
■
ואדריכלי.
בקומה הראשונה הוקם
בית כנסת קטן, העתק
של בית הכנסת בעיר
טלמסן באלג'יריה,
ובו תיבה וארון קודש
מגולפים בעץ בעבודת
יד, ספר תורה, רימונים
ופרוכת. בבית הכנסת
יש איור המתאר את
בית הכנסת המקורי
שנקרא על שם הרב
המקובל אפרים
אלנקווא זצ"ל
מיחם לתה
