אדר ב׳ תשע"ד
42
ע
מוס אשרוב נולד ב-1591 בשכונת
שפירא בתל אביב, מקום מושבם של
רבים מבני העדה הבוכרית. משפחתו
עלתה מסמרקנד בשנת 6391, וסבו אליהו
אשרוב היה ממנהיגי העדה. עמוס למד בבית
הספר היסודי הממלכתי דתי בשכונת שפירא
ולאחר מכן בחינוך הכללי. לאחר שבנו אוהד
החל ללמוד בישיבת מבשרת ציון, נוצר קשר
חם בינו לבין ראשי הישיבה, ובשמונה השנים
האחרונות הוא משמש בהתנדבות כיו"ר ישיבת
מבשרת ציון. במשך שנים עסק בהוצאה לאור
של כתבי עת וספרי הדרכה, וכשפרש החליט
להתמסר לחקר שורשי העדה.
מורשת מפוארת
יהדות בוכרה הוא השם שניתן ליהודי
אוזבקיסטן וטג'יקיסטן על שם העיר בוכרה
שבאוזבקיסטן, שהייתה מרכז יהודי חשוב.
על מקורה של יהדות זו יש דעות שונות.
יש הגורסים כי מדובר בצאצאי הכוזרים או
בצאצאי עשרת השבטים שגלו לאזור, אחרים
סוברים שמדובר ביהודים שהובאו לאזור על
ידי אלכסנדר מוקדון או ג'ינג'יס חאן. כך או כך,
אומר אשרוב המסתמך על מחקרים היסטוריים,
מדובר בקהילה בעלת מורשת מפוארת.
יהודי בוכרה חיו ברובם בערים הגדולות:
טשקנט, סמרקנד. מעדויות היסטוריות עולה
כי הם עסקו במסחר ומכרו לסוחרים מרוסיה
ומהמערב סחורות ממזרח אסיה: משי, זהב,
שטיחים ובדים, וכן עסקו בחלפנות כספים.
יהודים רבים עסקו בסחר בכותנה שגודלה
באוזבקיסטן ובתבואה. בערי בוכרה היו גם
בתי הארחה לסוחרים בבעלות יהודית ולידם
אסמי חציר ותבואה בעבור הסוחרים וסוסיהם.
יהודי בוכרה ידעו להשתמש בכלי נשק ושימשו
כמאבטחים של שיירות מסחר מפני כנופיות
שודדים שארבו להן בדרכים.
היו גם יהודים שחיו בשתי ערים קטנות: פרגאלה
וקוקאן, ובכל הערים נבנו בתי כנסת. אחד היפים
שבהם הוא בית הכנסת גומבאז (הכיפה). מבנה
עגול ולבן השוכן בשכונה היהודית של סמרקנד.
לדבריו של אשרוב, זהו בית כנסת היחיד שנשאר
בשכונה היהודית ומגיעים אליו אלפי מבקרים
מדי שנה. סבו של עמוס, אליהו אשרוב, שימש
כחזן בבית כנסת זה. בית הכנסת מכיל מאות
מקומות ישיבה ובארון הקודש המעוטר שלו יש
ספרי תורה עתיקי יומין שנכתבו באוזביקסטן
לפני מאות שנים.
השכונה היהודית נקראה מחל'ה. בעבר היו בה
תלמודי תורה שוקקי חיים, שעם עליית השלטון
הקומוניסטי הפכו למוסדות מחתרתיים. הבית
הבוכרי היהודי כלל חצר גדולה מאוד וסביבה
דירות קטנות של בני אותה משפחה. בית
אחד גדול של ראש המשפחה וסביבו בתים
קטנים שבהם התגוררו רק בנות המשפחה
הנשואות עם משפחותיהן. על הרצפה ועל
הקירות נהגו לפרוש שטיחים. במרכז הבית
היה תנור (טאבון) מוסק בעצים ששימש
לבישול ולחימום בימי החורף הקרים מאוד
של אוזבקיסטן. בתוך הבתים, כמו גם בתוך
בית הכנסת, היה מונח סמובאר גדול מימדים
שמתוכו היו שופתים תה ירוק מהביל.
בשכונות היהודיות של הערים בוכרה,
סמרקנד וטשקנט, היו גם בתי תה שוקקי חיים
שסביבם התנהלו חיי החברה של הקהילה
ובהם ישבו הגברים. אלו קרויים צ'אי ח'ונה
(היינו בית תה) ושם היו לוגמים במשך שעות
תה מקנקן שנקרא צ'ויינק. תה ירוק שמקורו
בסין וטעמו מר. את התה היו לוגמים, אז כמו
היום, בפיולה, פנכות חרסינה רחבות שיובאו
מסין והיו מעוטרות בעיטורים סיניים נפוצים.
השלטון הקומוניסטי
היה עוין
במשך מאות שנים חייתה הקהילה היהודית
הבוכרית בשלום עם שכניה המוסלמים ולא
עמוס אשרוב, איש עסקים ויו"ר עמותת ישיבת
מבשרת ציון, מתמחה בחקר העדה הבוכרית ומלווה
סיורי שורשים למקומות שבהם חייתה העדה
צילומים באדיבות עמוס אשרוב
§
כתב: ראובן שבת
בחזרה
לבוכרה היפה
עמוס אשרוב בבית הכנסת היהודי הגדול בבוכרה
