אדר ב׳ תשע"ד
43
סבלה כמעט מקשיים או רדיפות. במלחמת
העולם השנייה ברחו לאוזבקיסטן משפחות
רבות של יהודים מארצות מזרח אירופה
שנמלטו מציפורני הנאצים. אלו זכו לתמיכה
מקרב הקהילה המקומית והתחילו שם חיים
חדשים. רבים מהם השתקעו במקום בתום
המלחמה. בבתי הקברות היהודים באוזבקיסטן
ניתן למצוא שמות של פליטים שהגיעו לשם
מאירופה.
הצרת צעדיהם של יהודי אוזבקיסטן החלה עם
המהפכה הבולשביקית ב-7191. רבים מבני
הקהילה נאסרו, השלטון אסר על לימודי קודש
ומנע מהילדים ללמוד בבתי כנסת. בכל קהילה
נותר רק בית כנסת אחד ורק למבוגרים הותר
להתפלל שם. כמו כן חלו איסורים על מילה,
שחיטה וטקסי בר מצווה. חלק מהאנשים
שילמו בחייהם על קיום מצוות הדת היהודית.
זאת הסיבה, מסביר אשרוב, לעליות של בני
העדה לארץ ישראל שהחלו בשנות השלושים
של המאה הקודמת. לפני העליות חיו בבוכרה
יותר מ-002 אלף יהודים. במלחמת העולם
השנייה הצטרפו אליהם עוד 002 אלף יהודים
אשכנזים שנמלטו מאירופה הבוערת.
כיום חיים באוזבקיסטן, כ-000,01 יהודים,
000,9 מהם יהודים אשכנזים שמוצא רובם
ממשפחות שהגיעו לשם במלחמת העולם
השנייה. לרובם משפחות בארצות הברית,
ישראל, אוסטריה וגרמניה. עד היום אין בתי
ספר יהודיים ברחבי אוזבקיסטן, אלא רק
תלמודי תורה של ימי שבת. בתי ספר יהודים
חייבים לקבל כל מי שרוצה ללמוד אצלם,
וכתוצאה מכך הם הפכו להיות בתי ספר
מעורבים. בקהילה הבוכרית התפתחו גם
מנהגים מיוחדים של אירוסין, חתונה, מאכלים,
ביגוד ומוזיקה, ואלו נשמרים בקפידה גם כיום
על ידי בני העדה בכל רחבי העולם.
חגיגות חתונה נמשכו
שבעה ימים
חגיגות חתונה בוכרית נמשכו שבעה ימים
ולילות. בכל יום הוגשו בנדיבות מיני מאכלים
ודברי מתיקה, יין ומשקאות חריפים. האכילה
והשתייה לוו בריקודים ושירים שבוצעו
בידי נגנים ורקדנים בתלבושות ססגוניות.
בעת הדיון על "התנאים" נפגשו נציגי שתי
המשפחות יחד ליד שולחן בבית של אחת מהן,
ושם הם דנו במה נותן כל צד. טקס החתונה
מתאפיין בחגיגיות רבה, בטקסיות ובססגוניות.
בחתונה נוהגים הגברים ללבוש ג'ומה שהוא
מעיל צבעוני רחב שוליים. על ראשם הם
שמים קלאפיק, הכובע הבוכרי הידוע, עגול
ופחוס, עשוי בד ומעוטר בקישוטים צבעוניים.
המוזיקה הבוכרית היהודית הושפעה
מסביבתה והיא כוללת שלושה כלים מרכזיים:
טר, שהוא כלי פריטה בעל מיתר אחד ועד
שלושה מיתרים. צ'אנג, שהוא כלי פריטה בעל
עשרות מיתרים. דוירה שהוא אותו תוף ידני
מוכר שסביבו טבעות מצלצלות.
המטבח הבוכרי מאופיין בשימוש רב באורז,
בשר כבש עתיר שומן ותבלינים ייחודיים.
החמין הבוכרי נקרא אושסבו (שפירושו
אוכל-שבת) וכולל אורז, צימוקים, בשר כבש
ובשר עוף המפרישים שומן לאורך כל הלילה.
מאכלים ידועים נוספים הם הבאחש, שעיקרו
אורז מעורב בירק וחלקי עוף פנימיים ונאכל
בימי שישי והאושפלו שהוא אורז עם גזר, עוף
או שמן ובשר המבושל בסיר אחד ללא ערבוב.
השכונה הבוכרית הראשונה
עד סוף המאה ה-91 היה מספרם של העולים
מבוכרה לירושלים מועט. בשנת 1981 קנו
אנשי העדה שטח של כ-56 דונמים ממערב
לשכונת בית ישראל, וכעבור שלוש שנים
נבנה שם בית הכנסת מוסיוף. בתי השכונה
היו גדולים וחצרותיהם רחבות ידיים. רבים
מעשירי יהדות בוכרה קנו בתי קיץ בשכונה,
לעדה הבוכרית היו
מנהגים ייחודיים, כך
למשל טקס האזכרה
הבוכרי המתקיים
כמשתה ונערך לאחר
תפילת מנחה. בימי
ה"שבעה" מלווה רב את
המשפחה במשך כל
ימי האבל ונותן הנחיות
קפדניות כיצד לנהוג
ואיך להתפלל
בפתח המדרסה הגדולה, מוסד לאומי-דתי אסלאמי שבו לומדים מהגן ועד לאחר
התיכון, אך הוא אינו מוכר על ידי השלטון החילוני כאוניברסיטה
תמונה של חכמי
דת ורבנים יהודים
בבוכרה. צולמה לפני
למעלה מ-001 שנה
והיא תלויה בבית
הכנסת גומבאז
