אדר ב׳ תשע"ד
40
כרמלה הלה, מורה
באולפנת נוה שרה הרצוג
בבני ברק: "בהתחלה
החיבור בין אמנות לדת
הציק לרבים, אבל עם
השנים התפתחה אמנות
ברמה גבוהה ואי אפשר
לסווג אותה כדתית או לא
דתית. יש אמנם נושאים
שאי אפשר לעסוק בהם,
אבל אפשר לעסוק
במהות, במופשט. גם
נושא רגיש כמו נשיקה
יכול להיות מופשט,
ולפעמים דווקא זה מה
שמניע תהליך של חיפוש"
תמר זזון. עוד אבנך ונבנית
נעם קלייטמן. מורכבות החיים
כרמלה הלה, אולפנת נווה שרה הרצוג,
בני ברק
ציפי מזרחי, אולפנית צבייה,
מעלה אדומים
ולפעמים דווקא זה מה שמניע תהליך חיפוש
ונותן את העומק לתוצרים".
כוח המשיכה של מגמות
האמנות עלה
מסטטיסטיקה שמציגה ציפי מזרחי, מורה
באולפנת צבייה במעלה אדומים ומדריכה
במחוז, ניתן ללמוד על עלייה ביוקרת התחום:
"שליש מהבנות במגמות אמנות, גם אלו
שלוקחות אמנות כמגמה שנייה, אומרות שהן
נרשמו לבית הספר בגלל מגמת האמנות.
המהפכה ביחס ללימודי אמנות בחינוך הדתי,
שהחלה לפני כחמש עשרה שנה, נותנת
את תוצאותיה. ניתן למצוא בוגרים שלנו
באקדמיות לאמנות כמו בצלאל, יש היום
יותר מפקחים ומדריכים לאמנות במגזר הדתי,
לימודי האמנות מתפשטים.
"משרד החינוך מתייחס אלינו בהרבה כבוד
והבנה, ובתי הספר נוכחו לדעת שמגמות
האמנות מביאות להם כבוד. פוליטיקאים
וראשי ערים מגיעים לתערוכות, נציגי מחלקות
חינוך רואים לאיזו רמה גבוהה אנחנו מגיעים,
וכל זה הודות להרבה השקעה ואמונה".
ציפי כחברותיה אינה רואה סתירה בין אמנות
לאמונה: "אלה תחומים משתלבים שיש ביניהם
הרבה מהמשותף, הם כרוכים בתהליכי נפש
שלוקח זמן להגיע איתם לעומקים, שמביאים
ליצירה טובה יותר". לדבריה תגובת ההורים
והמורים ליצירות של הבנות היא לעתים
מפתיעה: "לא פעם ההורים עומדים מול יצירה
של בת נפעמים, והמורים האחרים וההורים לא
מאמינים ולא מזהים את התלמידה. יש עדיין
הורים שמסתייגים מלימודי האמנות בטענה
של 'מה תעשי עם זה כשתהיי גדולה ?' אבל
בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר
אמניות דתיות צעירות שזו מלאכתן. לפעמים
אפילו יש להן סטודיו משלהן או קבוצות שהן
משתייכות אליהן, יש בוגרות בצלאל דתיות
ויש תערוכות משותפות."
