אדר ב׳ תשע"ד
50
תחושות פנימיות באמצעות תנועה
אחת. הקהל צריך להיות מרוכז במופע
כי כל תנועה והבעה משמעותית, ואם
לא מרוכזים אפשר לצאת מההקשר".
במופעי הפנטומימה שלו הבמה ריקה
מתפאורה. הפנים מאופרות בלבן
כה, הידיים נתונות
ֵ
ונראות כמס
בתוך כפפות לבנות, והאביזרים,
פאות וכובעים רבים שגורן מחליף
בהתאם לדמויות המגוונות
שהוא מגלם, נמצאים על
הבמה. המופע מלווה במוזיקה
ובאפקטים שונים. בקטע
דרמטי מתוך המופע "גיבורים
בעל כורחם", אותו נוהג גורן
להעלות לקראת חג החנוכה,
הוא מספר את סיפור דוד
וגולית בדרך משלו. הוא
בוחר מהקהל כמה ילדים
המגלמים את בני ישי,
שאחד מהם נבחר תוך
כדי הקטע להיות דוד.
עופר, המגלם את דמותו
של גולית עם פאה פרועה לראשו
והבעה מרושעת, מצליח בתנועה ובנשימות
מתאימות להפוך לענק.
הוא מרבה לשתף את הקהל בהופעות שלו, לא
כאלתור אלא בתכנון מראש. הקטעים בשיתוף
הקהל מובנים גם מבחינת המוסיקה והתזמון.
את השחקנים מהקהל הוא מכנה "פרטנרים"
(שותפים), והוא מנסה להביא את הפרטנר
לבצע את הקטע בצורה נכונה. "פיתחתי שיטה
לשתף פרטנרים שאינם שחקנים מקצועיים.
אני מאוד מפרגן לפרטנרים ומניע אותם בדרך
של תגובה וחיקוי. אנשים בקהל לא מבינים
את הקושי של הפרטנר, שאינו רואה את כל
הבמה ולא תמיד רואה אותי, בשונה מהקהל
שרואה הכול. אני מנסה לכבד את הפרטנר
ולא הופך אותו לבדיחה".
לטענתו, הוא בוחר פרטנרים מהקהל כאשר
העיניים ותנועות הגוף משדרות שאותו אדם
ממש רוצה לעלות לבמה. "כשאני רואה תוך
כדי המשחק שלחלק מהפרטנרים יש חוש
משחק מפותח וביטחון עצמי, זה מאתגר אותי
יותר, זה הופך את הקטע ליותר מוצלח".
חינוך עם חיוך
בהופעותיו המיועדות לתלמידים מעביר עופר
באמצעות הפנטומימה מסרים חינוכיים. בין
היתר הוא מגויס למסע הסברה שמטרתו
לעורר את התודעה לחשיבות מעבר החצייה
בעבור הולכי הרגל. התלמידים לומדים על
פזיזות, מגבלות, חוקים, התחשבות באחר,
והצורך "להיות חכם ולא צודק" בכביש. "מה
שיפה בפנטומימה שניתן באמצעותה להעביר
מסר בחיוך. חלק מהמסרים תלמידים פתוחים
לשמוע מפנטומימאי יותר מאשר מאדם אחר".
הוא פיתח תוכניות מפורטות לשילוב מופעי
פנטומימה בהוראה ובחינוך. יש לו דפי הסבר
למורים ודפי עבודה. הקטעים מתאימים
לגילאים שונים, ויש בהם קטעים הקשורים
ללימוד התפילות, לנושאים שבין אדם לחברו
וזהירות בדרכים. לילדי הגן והיסודי נועד
המופע "למי תודה", שבו הם לומדים להביע
תודה למי שמספק לנו אוכל. הילדים ביחד
עם עופר מגלמים דמויות ותהליכים שונים
הקשורים בתהליך ייצור המזון מהחקלאי,
הגשם ועד לטבח ולמלצר במסעדה, כשלבסוף
מתוודעים לעובדה שהמקור לכול הוא הקב"ה.
במופע "מידה למידה" שנועד לתלמידי
חטיבות הביניים, מוצג הקושי של האדם
לשנות את מידותיו. עופר מעלה מצבים
בהם האדם בוחן את עצמו ביחס לאחרים
וביחס לעצמו, כדי להביאו לתהליך של הבנה
והתמודדות עם המידות שלו. מטרת המופע
היא לעורר מודעות לתהליך ההתמודדות עם
מידות שצריכות להשתנות. קבלת אחריות
על מעשינו וגילוי יושרה פנימית הם שלבים
בתהליך, סבלנות וסובלנות כלפי השונה.
היכולת לוותר ויכולת הנתינה הן תכונות
הכרחיות וכך גם המודעות לסכנות הטמונות
ברכילות ובמתירנות. המסר העולה מהמופע
הוא שכדי לעבור שינוי, חשוב להציב מטרות
ויעדים, לפתח גישה חיובית, להיות עקביים
ונחושים להצליח.
"הכוונה שלי במופעים השונים היא קודם כל
ליצור חוויה אמנותית מהנה ואם זה דורש ממך
חשיבה ונכונות לפעולה אז הרווחתי ערך נוסף
שזה בעיני אמנות יהודית לא פסיבית", מסביר
עופר.
למבוגרים הוא מציג מופע פנטומימה,
"המבוך", שבו אדם יושב בחושך וקורא
לאור גפרורים. לפתע הוא מאבד את קופסת
הגפרורים ומחפש מקור אור, בחיפושיו מוצא
כלים לצאת מהמבוך ומהחושך, אך כאשר
פותח פתח ואור השמש נכנס הוא מסתנוור,
מפנה את מבטו ומגלה את קופסת הגפרורים
אותה חיפש. "אפשר לקשור את זה לאמונה
או לחיפוש אמת אבסולוטית – הכול בעיני
המתבונן".
במופע "מסמך אישי מהשואה", הוא מתאר
ניצול שואה על רקע לכידתו של אדולף אייכמן
והמשפט שנערך לו בישראל שהיווה נקודת
מפנה ביחס של החברה הישראלית לניצולים.
"לקחתי כאתגר אישי להציג ללא מילים נושא
שלא דנים בו – ההשתקה והעלבון שהניצולים
חוו בראשית ימיה של המדינה עד למשפט.
"הפנטומימה אפשרה לי לשחק בין ההווה
לזיכרון שבדמיון, ובכך לתת תחושה של
בלבול בין שני העולמות שהניצולים חוו כל
העת – כאשר למעשה היו לכודים בשתיקתם.
באחד המופעיםשלו "שרשרת הדורות", שנעשה
פופולארי בתפוצות, מציג עופר את סיפורו של
היהודי הנודד, שהוא סיפורו של עם ישראל
במשך הדורות. "הייחוד שלי כפנטומימאי
הוא בחומרים שאני מביא מהמורשת היהודית
■
שלנו", מסכם עופר גורן.
