אדר ב׳ תשע"ד
58
האדם המכובד ביותר במדינה והקרוב ביותר
.
(פרק ו', י')
למלך?
אסתר מבינה שאין לה סיכוי להציל את עם
ישראל אם תבוא למלך ותבקש זאת ממנו
ישירות. מעמדה כאישה – נחות, וגירושה של
ושתי שהפגינה עצמאות יתר זכור לה היטב.
גם מעמדה האישי אצל המלך מעורער – והרי
(פרק ד',
לא נקראה אליו מזה שלושים יום
. יתרה מזאת: אסתר יודעת שהמן נחשב
י"א)
כעת בשיא כוחו הפוליטי וכי המלך תלוי בו
בהכרעותיו. כמו כן ידוע לאסתר, שנימוקים
של צדק ומוסר לא ירשימו את המלך כלל.
רק דברים הנוגעים למלך אישית – לכבודו,
לעוצמתו ולהנאותיו – מעניינים אותו. משום
כך מחליטה אסתר לנקוט בתכסיס מתוחכם
של יצירת מתח אישי בין המלך לבין המן,
שיביא בסופו של דבר להפלתו של המן –
כשלב בביטול גזירתו.
את השאלה מה הן כוונותיה של אסתר כשהיא
מזמינה פעמיים את המלך עם המן למשתה,
שאלו כבר בעלי המדרש. ברור שאסתר רוצה
ליצור אווירה נוחה לבקשתה, והיא יודעת
שהמלך אוהב משתאות. אך יחד עם זאת – כך
מציעים המפרשים הקלאסיים – רצתה אסתר
לעורר את קנאתו של המלך נגד המן, כדברי
ר' אליעזר המודעי:"קנאתו במלך - קנאתו
. אמנם אסתר סיכנה
(מגילה ט"ו, ע"ב)
בשרים"
בדרך זו גם את חייה, אך היא הייתה מוכנה
לכך, כדברי ר' יהושע בן קרחה: "אסביר לו
פנים כדי שיהרג הוא והיא".
מרחיב
(פרק ה', ד' ד"ה: יבוא)
רש"י על המגילה
את דברי התלמוד: "רבותינו אמרו טעמים
הרבה בדבר, מה ראתה אסתר שזימנה את
המן כדי לקנאו במלך ובשרים, שהמלך
יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו". אסתר
מזמינה את המלך ואת המן למשתה, ובזמן
המשתה היא מבקשת שיבואו שניהם למשתה
נוסף למחרת. בכך היא מגבירה את המתח
ואת האווירה הדרמטית מסביב למפגשיה
עם המלך, החושש ללא הרף ממתנקשים
ומקיף את עצמו
(פרק ב', כ"א)
כמו בגתן ותרש
בחומה של ביטחון אישי ואינו נותן לאיש
, מתפלא על
(פרק ד', י"א)
לגשת אליו ללא רשות
הקשר בין אסתר להמן, שהרי גם הוא מוזמן
לכל משתה שהיא עורכת למלך.
המלך גם זוכר בוודאי כי בימים ההם נהגו
אנשים שרצו לכבוש את שלטונו של המלך
להשקיע מאמץ רב כדי להתחבר אל נשותיו,
במטרה להפגין יסוד מסוים של רציפות
שלטונית. אכן המלך מופתע ומוטרד, ואין
פלא שדווקא בלילה ההוא (בין המשתה
.
(פרק ו', א')
הראשון לשני) נדדה שנתו
המדרש מסביר:
נפלה ליה מילתא בדעתיה. אמר: מאי דקמן
דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי
עילויה דההוא גברא למקטליה (מגילה ט"ו ע"ב)
(עלה בו הרעיון: למה מזמינה אסתר את המן? אולי
הם מתכננים להרגני? או כדברי רש"י (פרק ו', א'):
"שם את לבו על שזימנה אסתר את המן, שמא
נתנה עיניה בו ויהרגהו?!״).
ואז מבקש המלך שיביאו לו דווקא את ספר
הזיכרונות, ונראה שהוא מתעניין בזיכרונות
על מרידות ובגידות בממלכתו.׳ גם פה
המדרש מרחיב את דברי הכתוב:
אמר: אי הכי לא הוה גברא דרחים לי, שהוה מודע
לי. הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא
ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו
לי! (אמר: אין לי אפוא אדם שיספר לי על כך?
חזר ואמר: אולי יש אדם שעשה לי טובה ולא
קבל שכר ומשום כך אין מגלים לי האנשים את
העניין?!) מיד: "ויאמר להביא את ספר הזיכרונות
דברי הימים".
וכך נקראים לפניו הדברים על מרדכי ומעשהו
הטוב. המלך כועס על כך שלא ניתן למרדכי
שכר על המעשה, ויתכן שגם עובדה זו
מגבירה את ספקותיו לגבי נאמנותו של המן.
והלא הוא, כראש השרים, היה צריך לדאוג
למתן שכר נאות למרדכי, נאמן המלך. שעה
שקוראים לפני המלך בספר הזיכרונות מגיע
המן לחצר. המלך, החושד בהמן – מבקש
ממנו לחשוב על הוקרה מתאימה לאדם
שהמלך חפץ ביקרו. המן (החושב שהוא
האיש שהמלך חפץ ביקרו) מגלה בהצעתו
את סתרי לבו: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש
בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר
. דברי
(פרק ו', ח')
נתן כתר מלכות בראשו..."
המן, המבקש לעבור ברחובה של עיר כמלך,
מחזקים את חשדותיו של המלך, שהמן רוצה
לרשת את מקומו (יחד עם המלכה). המדרש
מוסיף את תגובתו המשוערת של המלך: "אמר
לו: רשע, לא דייך אלא על הכתר שבראשי
.
(פרקי דרבי אליעזר נ')
– אם כן מה הנחת לי?"
ומכאן ברור גם מדוע המלך משפיל את המן
הרוצה ללבוש בגדי מלכות (ובכך להידמות
למלך). מתחרה למלך צריך להעמיד במקומו
. רק בשלב זה רואה אסתר כי
(פרק ו', ז'-י"ב)
זעמו של המלך על המן הוא גדול וכי בשלו
התנאים לגלות את מלוא בקשתה להצלת
היהודים. באומץ לב רב, ותוך כדי עימות
גלוי עם המן, היא מגלה את זהותה האמיתית
הגות תורנית - המשך
אסתר וגם יהודה לפניה,
מכריזים שלא טובתם
האישית היא העומדת
לנגד עיניהם, אלא
שלומם של בני עמם:
במקרה של יהודה –
שלום אביו, ובמקרה של
אסתר – קיומו של העם.
יהודה מוכן להשתעבד
לבית פרעה, ובלבד
שלא יראה בסבלו של
אביו – ואסתר אינה
יכולה ליהנות ממעמדה
הרם אם בני עמה
סובלים. מסירות הפרט
למען הכלל היא בשני
הסיפורים יסוד להצלה
ולישועה
