אדר ב׳ תשע"ד
38
טליה פאר, מורה
באולפנת גילה ברמת
בית שמש: "היום אין
כמעט אולפנה בלי
מגמת אמנות. תלמידים
כבר לא צריכים ללכת
לבתי ספר בעיר הגדולה
שמתמחים בלימוד
אמנות, כי אמנות הפכה
לעוד מסלול אפשרי
לבחירה. אני אומרת
שמי שהולכת ללמוד
אמנות נכנסת שטוחה
ויוצאת עמוקה, כי היא
לומדת להסתכל על
הדברים בראייה רחבה"
אמונה ברדה. להמריא למרחקים
ליאורה לוי,
מדריכה לאמנות לשעבר
טליה פאר,
אולפנת גילה, רמת בית שמש
שמש: "היום אין כמעט אולפנה בלי מגמת
אמנות. תלמידים כבר לא צריכים ללכת
לבתי ספר בעיר הגדולה שמתמחים בלימוד
אמנות, כי אמנות הפכה לעוד מסלול אפשרי
לבחירה". טליה מלמדת אמנות כבר שבע
שנים, ולדבריה לימודי אמנות יוצרים שינוי
אצל תלמידותיה. "אני אומרת שמי שהולכת
ללמוד אמנות נכנסת שטוחה ויוצאת עמוקה,
כי היא לומדת להסתכל על הדברים בראייה
רחבה. אמנות היא המקום בו צריך לקשור את
כל הקצוות, את כל תחומי הידע. דרך האמנות
אפשר להתחבר לתחומי דעת אחרים כמו
למשל היסטוריה".
לדברי טליה חל שינוי ביחס ללימודי אמנות
גם במשרד החינוך וגם אצל ההורים: "משרד
החינוך וגם הפיקוח משנים את תוכנית
הלימודים כדי שמראש לא יכנסו אליה חומרים
בעייתיים וזה מאד מתחשב מצדם. ההורים
עדיין אמביוולנטיים. הם לא מסכימים בקלות
שאמנות תחליף מקצוע אחר, ביולוגיה למשל
ביולוגיה, אבל מבחינה דתית הם סומכים
עלינו".
בהירה רוזנבאום, המלמדת אמנות באולפנת
כפר פינס כ-02 שנה, מציינת אף היא את
השינוי ביחס לתחום: "היום בוגרות מגמות
אמנות מתקבלות באוניברסיטה כמו בוגרות
כל מגמה אחרת. הסטריאוטיפ שאמנות זה
לחלשים כבר לא קיים. במגמת אמנות אצלנו
יש בנות שלומדות מתמטיקה בהיקף של 5
יחידות לימוד. הן מוכשרות מאוד והן לומדות
אמנות כי התחום מאתגר אותן, עולות שאלות
שלא עולות במעבדה. הן עוברות תהליכים
משמעותיים תוך כדי תהליך עיבוד החומר.
אמנות זה המקצוע היחיד שיש בו מקום לבת
להביא את עצמה ואת עולמה לידי ביטוי,
ולעבד את הדברים לאמירה משמעותית."
בהירה מציינת את חשיבות האמנות לקליטת
בנות עולות מאתיופיה: "הצלחנו לייצר איתן
קשר באמצעות האמנות, דרך שפה ותרבות
שלא היו מוכרות להן".
נדב טייטלבוים. זהות, חוסר זהות
