משפחה
גירושים בשיתוף פעולה: הרהורים בראשית הדרך
עם זאת, מן ההיבט המהותי מדובר בתהליך עמוק
ומשנה מציאות אף יותר מכך.
כדי להבין זאת יש לחזור למחקר שערכנו פרופ'
רינה בוגוש ואנוכי לפני עשור על התפתחות תחום
הגישור לגירושים. באותו המחקר בדקנו פרקטי
־
קות ותפיסות פרופסיונליות של שלושה סוגים של
אנשי מקצוע בתחום: עורכי דין לגירושים, מגש
־
רים טיפוליים ועורכי דין־מגשרים. זיהינו בבירור
מאבק סמכות בין המגשרים הטיפוליים ובין עורכי
הדין על השליטה בתחום הגירושים. בעוד שעורכי
הדין תיארו את המגשרים כמסיגי גבול וכמסתננים
לטריטוריה של עורכי הדין לגירושים, המגשרים
הטיפוליים תיארו את התחום כמקצוע חדש העומד
בפני עצמו ומחייב ידע מקצועי שהוא ייחודי להם
בלבד. הממצא המעניין יותר היה זיהוי תהליך של
קו־אופטציה (סיפוח וניכוס)
של הגישור לגירושים על ידי
פרופסיית עורכי הדין. דבר
זה בא לידי ביטוי בכך שעו
־
רכי הדין עברו אמנם לרטו
־
ריקה גישורית (של העדפת
פייסנות, פשרות והסכמות
מחוץ לכותלי בית המש
־
פט) והחלו לנסח את הידע
המקצועי הנדרש ואת הת
־
כונות הנדרשות לאיש מק
־
צוע טוב בתחום בפרמטרים
שתואמים את תחום הגישור,
אך את כל זאת הם ייחסו
אליהם עצמם, ובכך למעשה הפגינו את טענתם לש
־
ליטה בתחום. כצעד משלים לתהליך הסיפוח, המ
־
גשרים הטיפוליים מצידם עברו לנסח קריטריונים
להצלחה של התהליך בשפה משפטית "עורכדינית"
של הגעה להסכם, ובד בבד זנחו את הרובד הטיפולי־
טרנספורמטיבי המזוהה עם המטרות המסורתיות
של תהליך הגישור.
על רקע כל זאת אפשר לראות בהתפתחות הליך
הגירושים בשיתוף פעולה, ובהעמדת עורכי הדין
כבעלי המקצוע היחידים בו, משום המשך של אותם
מאבקי השליטה. היה אף אפשר לנקוט גישה צינית
ולתאר זאת כתשובה האולטימטיבית לגישור לגי
־
רושים מן הפרספקטיבה הפרופסיונלית, במובן של
הניסיון הסופי של עורכי הדין להחזיר לעצמם שלי
־
טה מלאה על תחום הגירושים. אני מבקשת להציע
ראייה אחרת, אופטימית יותר, של התהליך. לשיטתי,
באופן פרדוקסלי, דווקא מתוך דינמיקה של מאבקי
שליטה פרופסיונליים ומתוך התעקשות להותיר את
השליטה לעורכי הדין, נוצר פוטנציאל לשינוי עמוק
של העיסוק המקצועי בגירושים. הבטחת נוכחו
־
תם של עורכי הדין ורתימתם לפעולה משותפת עם
אנשי מקצוע טיפוליים, והכל בשמירה על עקרון אי
התביעה, יביא בהכרח להבניה טובה יותר של העי
־
סוק המקצועי, ולהליך שבסופו של דבר יבטיח לבני
הזוג את הטוב שבכל העולמות: הן הבטחת המטריה
המשפטית ואמות המידה המשפטיות שבמידה רבה
נתפסו כהכרחיות לשמירה על האינטרסים של בני
הזוג (ובעיקר של הנשים), והן הליווי הטיפולי והת
־
מיכה הרגשית הנדרשת במ
־
צבים אלה, ומניעת הנזקים
הקשים והמחירים הכבדים
שבהליכים אדוורסריים בע
־
רכאות השיפוטיות.
מעל לכל נוצר פוטנציאל
לכינונה של תרבות מקצו
־
עית אחרת בקרב עורכי הדין
לגירושים. לאמיתו של דבר,
מה שמבקשים שיתרחש כאן
הוא טרנספורמציה של הגוף
המקצועי עוד בטרם מתחי
־
לה להתרחש הטרנספורמציה
אצל הצדדים עצמם, וכתנאי
לכך. למעשה, כדי שיצליח ההליך במקרה הפרטי,
וכדי שיתקבל המהלך כולו בקרב הקהילה המקצועית
של עורכי הדין לגירושים, צריך שיתרחש כאן מעבר
) של ממש. במילים
paradigm
shift
פרדיגמטי (
אחרות, אם במקרה של כניסת הליך הגישור לזירת
הגירושים נוסדה פרופסיה חדשה שהביאה ליצירת
מאבק שליטה פרופסיונלי וזה מנע אימוץ של שפה
טיפולית חדשה, דווקא היעדר פרופסיה חדשה מב
־
חינה פורמלית עשוי לאפשר היווצרות שיח חדש
בפרופסיה השלטת. מבחינה זאת הפוטנציאל לשי
־
נוי, עד כדי יצירת פרופסיה חדשה מבחינה מהותית
(להבדיל מפורמלית) הוא רב. הגישור לגירושים ייסד
פרופסיה חדשה שביקשה לבשר על שינוי פרדיג
־
בניגוד להליך הגישור
שביקש לפלס את דרכו
בזירת הגירושים כפרופסיה
העומדת בפני עצמה, הליך
הגירושים בשיתוף פעולה
אינו מאיים על ההגמוניה של
פרופסיית עריכת הדין, ולכן
יש לו סיכויים גבוהים יותר
להתקבל בזירת הגירושים
יוני 4102
עורך הדין
׀
124
