הם עורכי דין מקנה ביטחון נוסף לצדדים ומרפאת
מראש ליקוי שנטען פעמים רבות נגד הליך סטנדרטי
של גישור שחסר את ההתאמה המשפטית. מעל הכל
מקובל לייחס לייצוג הנפרד תרומה משמעותית לה
־
קטנת פערי הכוח בין הצדדים, עניין שנתפס כנקודת
תורפה של הליך הגישור לגירושים, שהרי זירת הגי
־
רושים מאופיינת אינהרנטית במצבים של פערי כוח.
במובן זה כאמור אף אפשר לומר שהליך הגירו
־
שים בשיתוף פעולה הוא המענה האולטימטיבי לבי
־
קורות שהופנו כלפי הגישור לגירושים. זוהי כמובן
התבוננות מן הזווית של הרובד הענייני של הקשיים
המבניים הפנימיים להליך הגישור. בשורות הבאות
אבקש לטעון שהליך הגירושים בשיתוף פעולה מקל
קשיים שמעורר הליך הגישור לגירושים גם ברובד
החיצוני לו, בהיבט של המאבקים הפרופסיונליים,
המעכבים את היותו להליך מקובל יותר בזירת הגי
־
רושים. כפי שציינתי בראשית הדברים, ייתכן כי
ברובד זה עשוי המאפיין הייחודי של הליך הגירושים
בשיתוף פעולה להיתרגם להגדלת סיכויי התקבלותו
בקרב קהילת אנשי המקצוע בתחום. הסיבה פשוטה
מאוד; אין מדובר כאן בהיווצרות פרופסיה נפר
־
דת, אלא ביצירת תחום התמחות נפרד בתוך מק
־
צוע עריכת הדין. בניגוד להתפתחות הליך הגישור
לגירושים, שביקש לפלס את דרכו בזירת הגירושים
כפרופסיה מובחנת העומדת בפני עצמה ומציעה
אלטרנטיבה להליכים אדוורסריים הנשלטים בידי
מקצוע עריכת הדין, הליך הגירושים בשיתוף פעו
־
לה אינו כרוך בשום מאבק פרופסיונלי, שהרי עורכי
דין הם שמנהלים אותו, בשיתוף צוות אנשי המקצוע
הנלווים. לכן כנראה יש גם מיעוט (יחסי) של מחקר
וכתיבה אקדמיים בתחום, בשונה מכפי שהיה עם
כניסת הגישור לזירת הגירושים. באותו מקרה אכן
נתגבשה פרופסיה נפרדת שקראה תגר על בלעדיות
שליטת פרופסיית עריכת הדין בתחום. בענייננו נע
־
דרת כתיבה העוסקת במיסוד פרופסיונלי, כיוון שמן
ההיבט הפורמלי כאמור אין שום פרופסיה חדשה.
123
׀
עורך הדין
יוני 4102
