משפחה
גירושים בשיתוף פעולה: הרהורים בראשית הדרך
בניגוד למקובל בהליך
של גישור לגירושים, דגש
עיקרי מושם על הימצאותם
המתמדת של שני עורכי
הדין המייצגים את שני
הצדדים בכל הפגישות.
מקובל לייחס לייצוג הנפרד
תרומה ניכרת להקטנת
פערי הכוח בין הצדדים
משאבי כסף, משאבי זמן, פגיעה בילדים ועוד. תחת
המטרייה של "גישור" היה מנעד שלם של דרכי יישוב
סכסוכים שנבדלו ביניהן, לעיתים במידה רבה, במי
־
דת התערבות המגשר בהליך, שאלת נוכחות עורך
דין, ניהול הגישור באופן יחידני או בצוות, ועוד. עם
זאת, לכולן נזקפו חסרונות, ובראשם העצמת אי
השוויון הקיים בין הצדדים במקרים רבים, במיוחד
בתחום הגירושים. גם היעדר הייעוץ המובנה לצ
־
דדים במהלך המשא ומתן נתפס כחיסרון, כמו גם
הלחץ האינהרנטי להתפשר ולהגיע להסכם. בנוסף
לכך, במקומות רבים העיסוק בגישור נותר פרוץ, דבר
שהוסיף לביקורת על היעדר הסדרה ורגולציה של
כישורים נדרשים לעסוק בגישור.
לעומת הגישור, שיטת הגירושים בשיתוף פעולה
היא צעירה יחסית. ראשיתה בתחילת שנות ה־09,
בפעילותו של עו"ד סטיוארט
ווב, עורך דין ותיק במינסו
־
טה בתחום דיני המשפחה
שמאס בלוחמנות שאפיינה
את הליכי הגירושים ולא יכול
היה עוד לשאת את נזקיה.
ווב פיתח שיטה המשלבת
מערך שלם של אנשי מקצוע
מתחום הגירושים הפוע
־
לים בשיתוף פעולה ביניהם
ובהסכמה בין הצדדים ובי
־
נם ליישב את כל המחלוקות
מחוץ לכותלי בית המש
־
פט. בבסיס המיזם השיתו
־
פי העמיד ווב את הדרישה מצד כל אנשי המקצוע
המסייעים ללקוח להצהיר בהסכם ההתקשרות על
התחייבות להימנע מליטיגציה בין הצדדים. בהמשך
חברה לווב פרופ' פולין טסלר שהרחיבה את הפעי
־
לות לאזור סן פרנסיסקו, הנהיגה את שיטת ההתא
־
גדות בקבוצות מקצועיות בתחום, וייסדה את האגו
־
דה הבינלאומית של אנשי מקצוע שיתופיים. לקראת
סוף אותו עשור התגבש פרוטוקול התנהלות מסודר,
ובמרכזו עקרון האי־תביעה, או בכינויו המתאים
,
The Disqualification Agreement
יותר באנגלית
המבסס את מחויבותם החוזית של כל אנשי המ
־
קצוע המעורבים בהליך שלא להשתתף בליטיגציה
עתידית בין הצדדים במקרה שההליך השיתופי ייכ
־
של. גם אם בראשית הדרך עוד חסו תחת מטריית
גם עורכי דין שרק הביעו
collaborative
divorce
ה־
שאיפה להימנע מליטיגציה אך לא התחייבו על כך
בחוזה, כיום אין עוד ספק כי עקרון אי התביעה הוא
עקרון יסוד ותנאי בלעדיו אין להגדרת הליך כשי
־
תופי.
אחד האפיונים הייחודיים להתפשטות הפרקטי
־
קה השיתופית (המכילה תחומי עריכת דין שיתו
־
פית חוץ מתחום הגירושים וסכסוכי משפחה) הוא
העבודה בקבוצות או באגודות מקצועיות, המורכ
־
בות בדרך כלל מצוותים של עורכי דין, אנשי מקצוע
מתחומי הטיפול ובריאות הנפש ויועצים כלכליים.
התנהלות זו משקפת כמובן את האופי המיוחד של
הפרקטיקה השיתופית המבוססת על ראייה הוליס
־
טית של הסכסוך, והיא נשענת על עבודת צוות של
אנשי מקצוע מכל ההיבטים
הכרוכים בו. הקשרים הבי
־
נאישיים של אותם נשות
ואנשי מקצוע הם קריטיים
להצלחת ההליך הפרטני,
ואף תורמים להפיכת השי
־
טה כולה לזרם אידאולוגי
משמעותי. ייתכן שבכך גם
נעוץ הגידול המהיר בהפ
־
צת הבשורה כפי שאף מעי
־
דים הנתונים בשטח, עד כדי
התייחסות להיווצרותה של
.
Collaborative Movement
בהשוואה המקובלת בין
הליך הגירושים בשיתוף פעולה ובין הליך הגישור
עומדים בין היתר על ההבדלים באופני ניהול ההליך,
מספר אנשי המקצוע המעורבים בו ומקומם ביחס
לצדדים ולהליך, מצבם הנפשי וההדדי של בני הזוג
וכיוצא באלה. דגש עיקרי מושם על הימצאותם המ
־
תמדת של שני עורכי הדין המשמשים נציגים של
שני הצדדים בכל הפגישות, בניגוד למקובל בהליך
של גישור לגירושים. דבר זה, לדעת המצדדים בה
־
ליך השיתופי, מאפשר לצדדים להיות בשליטה על
התהליך ועל התוצר שבסופו באופן יותר ברור ויציב,
וזאת לעומת הליך של גישור שבו המגשר לעיתים
עובר מאחד לשני ואין לדעת מה מידת "נאמנותו"
או מידת ה"ניטרליות שלו". גם העובדה שהנציגים
יוני 4102
עורך הדין
׀
122
