שפיטה
היחסים בין שופטים לעורכי דין - מבט מכס השיפוט
מותשים וסחוטים.
אשר להתנהגות הפרועה
באולם בית המשפט אזכיר
שתי אנקדוטות, האחת דנה
בשופט חסר חוש הומור
והשנייה בשופט בעל חוש
הומור. במקרה הראשון הת
־
קיים פעם דיון סוער באולמו
של השופט, ושני הפרקליטים
שהופיעו זה מול זה הרימו
את קולם והחלו לחרף ול
־
גדף איש את רעהו: "חברי
משקר", "חברי נוכל", "חברי
משמיע דברי הבל", "חברי
אידיוט גמור" וכן הלאה
והלאה, עד שהשופט הנסער השתיק אותם לפתע
פתאום באמרו: "רבותיי הנכבדים, אתם שוכחים
משום מה שגם אני פה". לעומת זאת, כשהתרחשה
סצנה דומה לפני שופט בעל חוש הומור מפותח,
פנה השופט לעורכי הדין אחרי שהטיחו עלבונות
איש באחיו, ואמר: "אני מבין שסיימנו את השאלות
שאינן במחלוקת, הבה נעבור כעת לשאלות השנויות
במחלוקת".
פעם סיירה משלחת של
שופטים מגרמניה בארץ.
כששמעו השופטים על תנאי
העבודה של השופט הישרא
־
לי ועל כך שעליו לשבת בדין
מדי יום ביומו בנוסף להכנת
התיקים ולכתיבת פסקי דין,
הם שאלו מיד: "אם כך, מתי
יש לכם זמן לחשוב?".
כשאני חושב על השחיקה
הנוראה של השופטים, אני
מוצא את עצמי לא אחת
מהרהר על כך שבזמן מלכותו
של הנרי השישי במאה ה־51
ישבו השופטים בדין לא יותר
משלוש שעות ביום, מ־00:8 עד 00:11, ואת יתרת
הזמן הקדישו לאכילה, לשתייה ולקריאה. כן אני
חושב על הלורד קופליי, שהיה לורד צ'נסלור, שהק
־
פיד שלא להעמיס על השופטים עומס יתר כדי שלא
יהפכו לעבדים של הצד הטכני של המקצוע ותהיה
להם האפשרות לעיין בספרות כללית. במצבנו אי
אפשר להגיע לכך, אבל לכל הפחות צריך להבין לנ
־
פשו של השופט.
הצעות לשיפור
בראש ובראשונה מדובר בתיקונים פסיכולוגיים.
במקום אווירת הקרב ומלחמת ההתשה יש להביא
לשינוי האווירה, וכל אחד משני המחנות - מחנה
השופטים מזה ומחנה עורכי הדין מזה - צריך לתרום
את חלקו לכך. לפני שהוקמה המערכת המשפטית
היו סכסוכים משפטיים מסתיימים בדו־קרב שה
־
סתיים לעיתים קרובות באובדן חיי אדם. המשפט
בא לתת פתרון אלגנטי הרבה יותר, אך בשל העומס
הרב הפוקד את המערכת נוצרים לעיתים חוסר אמון
ותחושה של אכזבה ומפח נפש.
מובן שלעורכי הדין יש תפקיד נכבד בהדרכת
לקוחותיהם להגיע להבנה ולפתרונות יצירתיים
מחוץ לבתי המשפט. פעמים רבות אנו עדים להלי
־
כים משפטיים ארוכים ומייגעים על עניינים של מה
בכך, שהיה אפשר למצוא להם פתרונות פשוטים על
נקלה, אלא שאנשים נגררים להליכים המשפטיים
ובשל כך נוצרת אותה אווירת קרב חסרת כל היגיון.
אדיבות כחומר חיטוי
"אדיבות באולם בית המשפט בהליך אד
־
ברסרי, כמוה כחומר חיטוי בבית־החולים.
המוחות הרפואיים הטובים ביותר אינם
יכולים להתמודד עם מכשירים מזוהמים
או סדינים מאובקים, והמוחות המשפטיים
הטובים ביותר אינם יכולים להצדיק נימו
־
סים רעים. עם כל ההבדל, הרי שלדעתי עו
־
רכי־דין היודעים כיצד לחשוב אך לא למדו
כיצד להתנהג מהווים איום ונטל, ולא נכס,
לניהול המשפט".
(נשיא בית המשפט העליון בארצות
הברית וורן בורגר בהרצאה לפני משפט
־
נים בוושינגטון. הדברים צוטטו בשבועון
"טיים" מיום 17.5.13, וכן בע"א 301/17
ובע"א 804/77 על ידי השופט עציוני)
השופט נמצא במצב של אוי
לי מיצריי ואוי לי מיוצריי; אם
הוא מנווט את הדיון בצורה
נינוחה וסבלנית טוענים
כי אינו יעיל מספיק, ואם
הוא פועל ביעילות ובמרץ
טוענים כי הוא מקריב את
הצדק על חשבון היעילות
ולא נותן לבעל הדין את
יומו בבית המשפט
יוני 4102
עורך הדין
׀
112
