כמובן פער ההשתכרות שנוצר בין הצדדים; האם
אכן נוצר פער וכיצד הוא בא לידי ביטוי בפועל. ברי
כי המשתנה של פער ההשתכרות בין הצדדים, בפועל
ולא בתאוריה, חייב לבוא לידי ביטוי בנוסחה לאיזון
נכסי הקריירה. עוד ברור כי באין פער או בהתקיים
פער לא מהותי, אין לאזן בין נכסי הקריירה של הצ
־
דדים.
הגורם השני שיש להביאו בחשבון במסגרת
הנוסחה הוא משך תקופת הקשר הזוגי. יובהר כי
מספר שנות הקשר אינו נתון טכני; יש לו משמעות
מהותית, והוא מגלם גורמים נוספים שאי אפשר
לכמת ויש שיטענו כי ראוי להביאם בחשבון בנו
־
סחה, כגון: הסתמכות, תום לב, צדק והגינות. אם
נרד לעומקו של כל אחד מן הגורמים הנ"ל, ניווכח
כי הם נגזרים ישירות מאורך הקשר בין הצדדים.
ביטוי אורך הקשר בנוסחה
מטבעו מביא לביטוי אף גו
־
רמים אלה. למשל, ככל שת
־
קופת הקשר ארוכה יותר, כך
הולכת ומתעצמת הסתמכות
הצדדים זה על זה.
שני הגורמים הנ"ל -
הפרש ההשתכרות ומשך
תקופת הקשר - יוצרים נו
־
סחה הוגנת ומאוזנת לאיזון
נכסי הקריירה. קרי, הסכום
שראוי כי בעל כושר ההשת
־
כרות המוגבר ישלם לבן זוגו
צריך להיות מורכב מנוסחה
פשוטה של אחוזים: אחוז מסוים מפער ההשתכ
־
רות בפועל (בממוצע לחודש בתקופת השנים הס
־
מוכות למועד הקרע) כפול אחוז מסוים מתקופת
הקשר. האחוזים עצמם צריכים להיגזר מהנסיבות
הקונקרטיות, והם אמורים להביא בחשבון גורמים
נוספים העולים מפסק דינו של השופט ריבלין, כגון:
תרומת הנישואים לפיתוח כושר ההשתכרות, חלו
־
קת התפקידים במשפחה, כישרון, גיל (אפשרויות
פיתוח הקריירה של הצד מקבל התשלום מחד גיסא
ומצב הקריירה של הצד המשלם מאידך גיסא - אם
הגיע לשיאו או הוא צפוי להמשיך לפתח את כושר
השתכרותו, כמה שנות עבודה נותרו לו וכן הלאה).
הרעיון הוא כי לבית המשפט ייוותר שיקול הדעת
לקבוע את האחוזים לפי הנסיבות הקונקרטיות,
כאשר לבית המשפט ייוותר שיקול דעת לקבוע בנ
־
סיבות מסוימות ובהתאם לגורמים שפורטו לעיל,
כי על אף שקיים פער השתכרות אין להורות על
איזון בגין נכסי הקריירה. אמנם הנוסחה אינה מקנה
ודאות מלאה משום שאפשר להתווכח על האחוזים
שיש להציב בה, אך היא יכולה לשמש נקודת מוצא
וגבולות גזרה לשיח בין הצדדים או למצער להחלטה
שיפוטית, ולצמצם את טווח המחלוקת, שהוא עמום
כיום ועל כן קשה לגישור.
לדעתנו מביאה הנוסחה לתוצאה הוגנת וראויה,
ולשמחתנו השימוש בה בפרקטיקה הולך ומתרחב.
לרוב נעשה בה שימוש לפי %52־%52 (%52 מתקופת
ו
�
הקשר כפול %52 מפער ההשתכרות בתקופה הסמ
כה למועד הקרע, בתחשיב המפורט לעיל). כאמור,
האחוזים צריכים להתאים
לנסיבות ולפרמטרים האח
־
רים העולים מפסק דינו של
השופט ריבלין (בנוסחה זו
נעשה שימוש לראשונה, שנים
לפני פרסום פסק הדין האמור,
בהסכם גירושים שערך משר
־
דנו בשיתוף פעולה עם משרד
שמואל מורן). ברוב המקרים
ראוי כי הרף העליון לא יהיה
מעל %52 מפער ההשתכרות,
משום שעל הצד המשלם לה
־
משיך "להפעיל את הנכס"
לצורך יצירת הפירות, והצד
המפעיל צריך להיות מתוגמל על עמלו להפקת הפי
־
רות. ככל שהפרמטר של פער ההשתכרות יהיה גבוה
יותר, כך נגרום לצד המפעיל לחוסר מוטיבציה להמ
־
שיך לעבוד, וייתכן כי נעודד התנהגות שאינה יעילה
מבחינה כלכלית וחברתית.
השאלה המהותית בקשר לנוסחה אינה קשורה
לאחוזים שיש להציב בה, כי אם לאופן התשלום
- תשלומים עיתיים או תשלום חד־פעמי. עם כל
הכבוד, איננו שותפים למסקנתו של השופט ריב
־
לין בפסק הדין האמור. לדעתנו, תשלום חד־פעמי
עשוי לגרום נזקים כבדים לאחד הצדדים. לפי הנו
־
סחה דלעיל, התשלומים העיתיים צריכים להשתלם
באופן שהאחוז שייקבע מפער ההכנסה יהיה גובה
ייתכן כי רבים ירימו גבה נוכח
ההצעה האמורה או יטענו כי
היא מחייבת שינוי חקיקתי.
אמנם ראוי לתקן את החוק
כך שיתאים לשינוי העיתים,
אלא שאנו סבורים כי החוק,
אפילו במתכונתו הנוכחית,
מאפשר לבית המשפט
לייצר פתרונות יצירתיים
119
׀
עורך הדין
יוני 4102
