משפחה
איזון משאבים בדרך של המשך שיתוף פעולה כפוי בהכרעה שיפוטית
התשלום העיתי והאחוז שייקבע מתקופת הקשר
יהיה משך תקופת התשלום.
טענתם העיקרית של המצדדים בתשלום חד־
פעמי מתבססת על הרצון בהפרדה סופית בין בני
הזוג ובהימנעות משימור קשר כלכלי בין צדדים
שאינם רוצים בכך (סעיפים 42 ו־52 לפסק דינו של
השופט ריבלין). כפי שפורט לעיל, אנו סבורים כי
החשש משימור יחסים בין זוגות פרודים הוא מועצם
ולרוב מוגזם ובמקרים רבים אף אינו רלוונטי, שכן
הילדים המשותפים מחייבים את שימור הקשר במו
־
בנים רבים. מכל מקום, אף אם היה אפשר ליצור בין
הצדדים הפרדה מוחלטת, חסרונותיו של התשלום
החד־פעמי רבים עד שהם
מאיינים כמעט את היתרון
שבהפרדה המלאה.
התשלום החד־פעמי עלול
לפגוע בשני הצדדים. הוא
עלול לפגוע בצד המשלם
משום שכושר השתכרות אינו
"נכס רגיל". מדובר ב"נכס
בלתי צפוי" או ליתר דיוק
"נכס בסיכון גבוה" שאינו
סחיר, ושהתקיימותו ופירו
־
תיו תלויים בגורמים רבים
שאינם בהכרח בשליטת
בעל הנכס. תשלום מראש
בגין פירותיו העתידיים הוא
בבחינת ספקולציה, ניחוש או נבואה. אדם אינו יודע
מה צופן עתידו ובפרט עתידו המקצועי (למשל, אם
חלילה ייפול למשכב או ישתנה שוק העבודה, או
יבקש לפרוש או להסב את מקצועו). התשלום העיתי
הוא גמיש ומאפשר את הפחתתו או את ביטולו לפי
הנסיבות, במנגנון קבוע מראש התלוי בשינוי נסי
־
בות בפועל (כגון הפחתה בהתאמה באחוזים בעת
הפחתה בהכנסות, אף אם נוצרה בעטיו של הצד
המשלם, ובתנאי שאינה מקנה זכויות או יתרונות
עתידיים לצד המשלם לאחר תום תקופת התשלו
־
מים העיתיים). בכך למעשה מוקנית לצד המשלם
הגנה ראויה על פי הפירות שמניב הנכס.
בנוסף, התשלום החד־פעמי דורש מהצד המשלם
להיפרד מסכום משמעותי מראש, על חשבון חלקו
בשאר הנכסים. תשלום כאמור - אם אכן ישקף
באופן הוגן את יכולת ההשתכרות של הצד המשלם
על פי הנוסחה דלעיל - עשוי להטיל על הצד המשלם
נטל כבד שיגרום לו נזק משמעותי בשנים הראשונות
שלאחר האיזון ונזק בלתי הפיך אם הצד בעל כושר
ההשתכרות המוגבר יאבד את כושר השתכרותו
מסיבה כלשהי.
נוכח המפורט לעיל, וכאן בא לידי ביטוי הנזק
שעלול להיגרם לצד מקבל התשלום, בתי המשפט
יחששו לפסוק מראש סכומים חד־פעמיים גבוהים,
וסביר להניח כי אם ייפסק תשלום חד־פעמי הוא
יהיה נמוך באופן ניכר מן הסכום הכולל שהיה משו
־
לם בתשלומים עיתיים (אפילו לאחר היוון). במצב
זה ייערך האיזון לרעת הצד
מקבל התשלום באופן שאינו
צודק. מנימוקים אלה התיקון
בסעיף 8 לחוק יחסי ממון
אינו מעניק לדעתנו את הכ
־
לים ליצירת האיזון הראוי,
משום שהוא מאפשר לבית
המשפט לתגמל את הצד בעל
כושר ההשתכרות המוחלש
מתוך הנכסים המוחשיים.
באופן טבעי, דווקא במשפ
־
חות שבהן הנכסים המוח
־
שיים מועטים נכסי הקריירה
מהותיים יותר, ולהפך. הגב
־
לת יכולתו של בית המשפט
לתת פיצוי רק לנכסים מוחשיים, יש בה כדי לפגוע
באוכלוסיות מוחלשות.
סיכום
השופט ריבלין (בסעיף 42 לפסק דינו) ציין כי
"שאלת אופן התשלום היא שאלה כבדת משקל". אף
אנו סבורים כי שאלת אופן התשלום, כמו גם שאלת
חישובו, הן שאלות מכריעות. לדעתנו, הבעייתיות
בהערכת שווי נכסי קריירה וכן בהערכת שווי של
נכסים עסקיים מורכבים מחייבת פתרון יצירתי של
המשך שיתוף פעולה בין הצדדים, בין בהסכם ובין
בהכרעה שיפוטית. אנו מאמינים כי המשך שיתוף
פעולה, בין אם בהסכמה ובין אם בכפייה, אף אם
מוגבל בזמן, הוא המפתח לאיזון ראוי, צודק והוגן
הן של נכסים עסקיים והן של נכסי קריירה.
גם שותפים עסקיים בעולם
המסחר לאו דווקא מחבבים
זה את זה. הם חושדים זה בזה
ומגנים על עצמם באמצעות
מנגנונים משפטיים. שיתוף
הפעולה הכפוי אינו חייב
להיות נצחי, אלא יכול לשמש
פתרון זמני לתקופה קצובה
על פי התנאים והנסיבות
יוני 4102
עורך הדין
׀
120
