בהסכמים מעטה מדי. לעיתים לא נערך הסכם כלל,
והדרך לבית המשפט היא כדרך המלך שכמעט אין
ממנה חזרה.
לכן מתבקשת המסקנה כי קיים אמון במערכת
בתי המשפט, לפחות במידה המובילה סכסוכים
רבים אל בין כתליו. כאשר עורך הדין נדרש לומר
ללקוח כי הליך בוררות הוא הליך סופי ללא הת
־
ערבות בית משפט, הוא מצוי בחשש כפול: היעדר
ערעור, או ערעור בפני ערכאה שאינה בית המשפט
הידוע והמוכר. התוצאה: גוברת ההעדפה לבית המ
־
שפט, וכך גדל עוד יותר העומס על בתי המשפט.
ביום 41.2.62 אישר הפורום ליישוב סכסוכים
נוסח של טיוטת הצעת חוק (תיקון מס' 3) (ערעור
בזכות על פסק בורר), תשע"ד־4102 המסדירה הליך
זה. יעד זה הוא כעת בר־השגה.
הנוסח שאושר מציג כמה חלופות שמשותף להן
ערעור בזכות לבית משפט, בדומה לזה המתקיים על
פסק דין של ערכאה ראשונה. הערעור יישמע בבית
המשפט המחוזי אשר מוגדר כ"בית משפט" לעניין
חוק הבוררות (למעט מקרים חריגים). מובן כי במ
־
קרים שהופנו הצדדים לבוררות על ידי בית המשפט,
ישמש אותו בית משפט ערכאת ערעור לפי סעיף
97ב לחוק בתי המשפט.
חידוש יצירתי מצוי במנגנון אפקטיבי לאכיפת
פסקי בוררות. על פי החלופה הראשונה אפשר לא
־
כוף את פסק הבוררות, בכפוף לקבלת אישור בית
105
׀
עורך הדין
יוני 4102
