סדר יום
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית-האומנם?
האורתודוקסית, והדברים נכונים גם ליהודים יש
־
ראלים רבים שנקעה נפשם מהממסד הרבני והם
נישאים בנישואים אזרחיים מחוץ לגבולות המדי
־
נה, או מקיימים זוגיות ללא חופה וקידושין. בעיית
הפילוג בין יהודים שנישאו כהלכה ובין מי שנישאו
בנישואיםלאאותודוקסייםאו אזרחייםמעבר לים,
או המקיימים זוגיות ללא נישואים, קיימת ממילא.
הנהגתם של נישואים אזרחיים בישראל לא תיצור
את הבעיה אלא תסיר את העוולה החוקתית הנגר
־
מתלישראליםהמבקשיםלממשאת זכותםלהקמת
משפחה שלא במסגרת ההלכה ולהשתחרר מכפיית
השיפוטשל בתי הדין הרבניים.
הפרדת הדת מן המדינה תחייב התערבות בת
־
חומים נוספים שבהם מכפיפה הרבנות את יהודי
המדינהלציווייםדתיים. למשל, ישלאפשר ליהודים
חילונייםלקיים-מחוץלשכונותהמגוריםשלעדות
החרדים - פעילויות של תרבות ופנאי בשבתות
ובמועדי ישראל, בלי שייתקלו במגבלות המוטלות
עליהן בחוקי עזר עירוניים. כן יש להקצות שטחים
לבתי עלמין אזרחיים שיאפשרו לכל אדם (ולא רק
לאלו שידם משגת) לממש את זכותו לקבורה אזר
־
חית. ואלו הן כמובן רק דוגמאות למהלכיםשתאפ
־
שר הפרדתהדתמן המדינה.
חקיקהמיותרת ומזיקה
בהנחה אופטימית שההיפרדות מערביי השטחים
המוחזקים היא רק שאלה של זמן, האיזון הנדרש
בין יהודיותהמדינה ובין ערכיההדמוקרטייםמחייב
להגביר את השוויון של ערביי ישראל ולקדם את
שילובם במערכות הפוליטיות והחברתיות של המ
־
דינה. הניכור שחלק מאזרחי ישראל הערבים חשים
כלפי מדינתם אינו נובע
רק מהזדהותם עם מאבק
אחיהם הפלסטינים תושבי
השטחיםהמוחזקים, אלאגם
מתחושות תסכול והחמצה
על אי שיתופה (או שיתופה
המוגבל מאוד) של האוכלו
־
סייה הערבית בעשייה הפו
־
ליטית, הכלכלית והחברתית
של ישראל. הגברת השוויון
של המיעוט הערבי תתרום
להסרת חסמים ולקירוב לבבות בין יהודים וערבים
ולחיזוקהשל ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
למרבה הצער, זה שניםאחדות נוקטים כמה חברי
כנסתיוזמותחקיקהשכביכול נועדו לחזק ולשמראת
אופיה של ישראל כמדינה יהודית, אך בפועל ניכרת
היטב כוונתן להקצין עמדות לאומניות ולהגביר את
הניכור בין המדינה ובין אזרחיההערבים. למשל, במ
־
סווה של "התאמה קהילתית" גורם התיקון לפקודת
האגודות השיתופיות (שזכה לכינוי "חוק ועדות הק
־
בלה"), שהתקבלעל ידי הכנסתבשנת1102, לחסימת
קליטתם של ערבים ביישובים קהילתיים. ובהצעת
חוק תמוהה שהונחה לאחרונה על שולחן הכנסת
מוצע להעניק מעמד אזרחי מועדף לערבים נוצרים,
ובכךלהפלותםלטובהביחסלאחיהםהמוסלמים.
הבולטת בהצעות החקיקה המכוונות לפגוע במ
־
עמדם האזרחי של בני הלאום הערבי היא "הצעת
חוק־יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם
היהודי". הצעה זו, שניכר על פניה שהיאמוטה פו
־
ליטית, מעוררת ביקורת מוצדקת. נוסחו של חוק
היסודהמוצעאמנםמכיל אמירות"מרגיעות", כגון
שישראל "תהא בעלת משטר דמוקרטי", שתהא
"מחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה"
וכי "המדינהתפעל לאפשר לכל תושב ישראל, ללא
הבדל דת או לאום, לפעול לשימור תרבותו, מו
־
רשתו, שפתו וזהותו". אך בנוסח המוצע אין זכר
לקיומו של מיעוט ערבי, משתמע ממנו ביטול מע
־
מדה של הערבית כשפה רשמית (בעניין זה תלויה
ועומדת גםהצעתחוקפרטית נפרדת), ובעיקר אין
בו הענקה מפורשת של זכויות קולקטיביות לבני
המיעוט הערבי הגדול החי בישראל, לפיתוח מור
־
שתם, דתם, תרבותם ומנהגיהם. חוק יסוד המבקש
לעגן חוקתיתאת זהותהשל
המדינה כמדינת לאומם של
רוב אזרחיה אינו יכול להת
־
עלם מן הצורך לעגן בד בבד
את זכויות המיעוטים שהם
חמישית מכלל האזרחים.
חוק היסוד המוצע, במתכו
־
נתו הקיימת, אם אכן יצלח
את משוכת החקיקה, לא
יתרום דבר לחיזוק אופייה
של ישראל כמדינה יהודית,
למרבההצער, זהשנים
אחדות נוקטיםכמהחברי
כנסת יוזמותחקיקהשכביכול
נועדו לחזק ולשמר אתאופיה
של ישראל כמדינה יהודית,
אך בפועל ניכרתהיטב כוונתן
להקצין עמדותלאומניות
בשניםהאחרונות
מתרביםהגורמים
הרואיםבדתהיהודית
היתרלקידוםתפיסות
לאומניות־גזעניות־
פונדמנטליסטיות. אין
מדובר רקבהפליה
לרעהשל המיעוט
הלא־יהודי הגדול
החי בישראל, אלא
במעשי אלימות וטרור
שזכו לכינוי הצורם
"תג מחיר". החשש
שישראל תיהפך
ממדינתלאום יהודית
ודמוקרטיתלמדינה
לאומניתהמתנכרת
לזכויותהמיעוט
הערבי חייב להדאיג
אפריל4102
עורךהדין
׀
18
