ככלל, אופיה של מדינת לאום נגזר בין היתר מן
השיוך הלאומי של רוב אזרחיה; וזהותה של ישראל
כמדינתהלאוםהיהודי מתחייבת גםמכך שרוב אז
־
ר
�
רחי ישראל (כ %08 מהם) הם יהודים; שפתה ה
־
שמית הראשית של המדינה היא עברית; ומאפייני
הפרהסיה הציבורית בישראל - הדגל, הסמל וההמ
־
נון -מייצגיםאתחזון הדורותהיהודי־ציוני.
האיזון בין יהודיות ובין דמוקרטיה
במגילתהעצמאותהובטחכי ישראל"תקייםשוויון
זכויותחברתי ומדיני גמורלכלאזרחיהבלי הבדלדת,
י
�
גזע ומין"; וכן "תבטי חופש דת, מצפון, לשון, ח
ח
נוך ותרבות". במילים אלו ביטאו אבותיה המייסדים
של המדינה את האני מאמין שלהם בדבר דבקותה
של ישראל בכמה מערכיה המוכרים של דמוקרטיה
ליברלית. אלא שבה בעת קידשה המדינה, עוד ברא
־
שיתדרכה, אתהמשכו שלהסטטוס־קוו מימי המנדט
ששימר את ייחוד השליטה והשיפוט בענייני המע
־
מד האישי לבתי הדין הדתיים. הדעההרווחתהיאכי
ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון נאלץ להסכים
לשמירת הסטטוס־קוו, בהיותו תנאי שהציגו מנהיגי
החרדים לתמיכתם בהחלטה ההיסטורית להכריז על
הקמתהמדינהבלי להמתין לביאתהמשיח; אך ישגם
הטועניםכי בן־גוריון סבר כי החיבור בין הדתלמדי
־
נה יאפשר למדינהלשלוטבדת. במבטרטרוספקטיבי
אפשר לקבוע כי ציפייה זו נכזבה; היוצרות התהפכו,
ומי ששולטתברבדיםנרחביםשלחיי החברהוזכויות
האדם בקרב יהודי המדינה היא דווקא הדת. החיבור
בין היהדות כלאום ובין היהדות כדת, אותו מוסיפה
ישראל לקיים, מכפיף ערכים דמוקרטיים לציוויים
דתיים אנטי־דמוקרטיים המגבילים את חירותו של
הפרט. על כן הטענה הנפוצה שהגדרתה של ישראל
כמדינהיהודיתודמוקרטיתבחוקי היסודמשנת2991
מכילהסתירהערכיתפנימיתשאי אפשרליישבה.
מן הפן המוסדי ישראל היא בוודאי דמוקר
־
טיה; היא מקיימת משטר המבוסס על מערכת בת
שלוש רשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת), הזכות
לבחור ולהיבחר לכנסת נתונה באופן שוויוני לכל
אזרחי המדינה, והממשלה הנבחרת על ידי הכנסת
נושאת באחריות בפני הכנסת המייצגת את כלל
האזרחים. אך המבחן לקיום משטר דמוקרטי אינו
מתמצה במבנה המוסדי של רשויות השלטון. עיקר
מי ששולטברבדים
נרחביםשל חיי
החברה וזכויותהאדם
בקרב יהודי המדינה
היאדווקאהדת.
החיבור בין היהדות
כלאוםלבין היהדות
כדת, אותו מוסיפה
ישראל לקיים, מכפיף
ערכיםדמוקרטיים
לציווייםדתיים
אנטי־דמוקרטיים,
המגביליםאתחירותו
של הפרט
15
׀
עורךהדין
אפריל4102
