סדר יום
בג"ץ ראשי הרשויות (בג"ץ 31/1294, נימוקים מיום 31.01.41)
רוכברגר ושל גפסו בבחירות הקרובות.
ואולם הוטעם כאמור - אף כי מדובר בשאלה
מוקדמת שבית המשפט לא קבע מסמרות סופיים
בעניינה - שאם השניים (או מי מהם) ייבחרו לתפ
־
קיד, לא יהיה בעצם הבחירה כדי לשלול את חובתה
של המועצה לדון בהעברתם מתפקידם לפי סעיף
ו
�
22 לחוק הבחירה. במקרה כזה לא יהיה רצון הב
חר, כדבריו של השופט אליקים רובינשטיין, "שי
־
קול־על", אלא "שיקול אחד" שלמועצה יהיה מותר
"להביאו בחשבון בין שאר השיקולים הרלוונטיים".
הנשיא גרוניס ביסס את דעת המיעוט שלו כי דין
העתירות להידחות על כך ש"נוכח העובדה שהבחי
־
רות לרשויות המקומיות עומדות בפתח, אין הצד
־
קה להתערבות שיפוטית. יש ליתן לבוחר לומר את
דברו". עם זאת, מנימוקיו של הנשיא גרוניס עולה
בבירור כי לדעתו לא יוכל
בית המשפט להורות על הע
־
ברתם של ראשי הרשויות
מתפקידם אם ישובו וייבחרו
בבחירות הקרובות. הוא אף
מביע ספקות כבדים, ללא
קשר למידת הסמיכות למועד
הבחירות, אם יש בכלל בסיס
משפטי להטלת חובה להע
־
ביר מתפקידם ראשי רשויות
מקומיות בשל כתבי אישום
שהוגשו נגדם. יצוין כי בשני
פסקי דין שניתנו ביום שבו
פורסמו הנימוקים של פסק
דין אומ"ץ ראה לנכון השופט יורם דנציגר להעיר
כי הוא נוטה לעמדתו של הנשיא גרוניס (ראו בג"ץ
אגבאריה נ' יושב ראש ועדת הבחירות
6748/13
, ניתן ביום 31.01.41).
המרכזית לכנסת ה־02
החידוש של פסק דין אומ"ץ לעומת הפסיקה בפ
־
רשות דרעי ופנחסי ובפרשות נוספות שנדונו בעבר
הוא שלראשונה הוחלה חובת ההדחה על נבחרי צי
־
בור שנבחרו בבחירות באופן אישי. יתר על כן, בית
המשפט קבע כי חובת הדחה כזאת עשויה להתקיים
אף אם ראשי הרשויות ישובו וייבחרו בבחירות
לאחר הגשת כתב האישום, כשציבור הבוחרים יהיה
מודע להגשתו ולתוכנו. ולבסוף, מפסק הדין עולה
אפשרות כי מועמדים ייבחרו כדין על ידי תושבי
הרשות, אך מיד לאחר בחירתם תחויב מועצת הר
־
שות להדיחם על סמך עובדות שהיו קיימות וידועות
ערב הבחירות.
גם הפסיקה שקדמה לפסק דין אומ"ץ שגויה לד
־
עתי, משפטית וגם ציבורית. זאת משום שהיא מא
־
פשרת - ואף מטילה חובה - לפגוע באופן מהותי
בזכות החוקתית לכבוד האדם, וזאת שלא "בחוק...
או לפי חוק... מכוח הסמכה מפורשת בו", ומבלי
שהפגיעה תהיה "במידה שאינה עולה על הנדרש"
- כפי שנקבע בפסקת ההגבלה שבסעיף 8 של חוק
יסוד: כבוד האדם וחירותו.
לפני למעלה מ־05 שנה, שנים רבות לפני חקיקת
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כתב השופט חיים
גולד
כהן את הדברים המזהירים האלה בבג"ץ 26/49
, פ"ד טז 6481 (2691), בעמ' 1581:
נ' שר־הפנים
"אחת מזכויות־היסוד של
האדם, המוכרות בכל מדי
־
נה ששלטון־החוק שולט בה,
היא שכל אישום בפלילים
יישמע ויתבהר במשפט הוגן
ופומבי, וכל עוד לא הוכרע
בו על־ידי בית־משפט מוס
־
מך, אין האישום מוכיח נגדו
ולא כלום, והוא נחשב לחף
מכל פשע... האישום הוא
אישום, החקירה היא חקירה,
וההעמדה־לדין העמדה־לדין,
וכבודם ומשקלם וחומרתם
במקומם מונחים. אבל תהא
אשר תהא מידת האמון שמותר ואפשר לייחסו
להם, ויהיו אשר יהיו המסקנות שמותר ואפשר לה
־
סיק מהם - דבר אחד אין בהם, ואינו יכול מטבע
ברייתם לעולם להיות בהם, והוא הוכחה או קביעה
של עשיית מעשה פלילי בידי מאן־דהו". על רקע זה
בולטת הבעייתיות של התורה שבית המשפט העליון
פיתח, המחייבת לפגוע בזכות החוקתית החשובה
ביותר במשפטנו - הזכות לכבוד האדם - ללא הס
־
מכה בחוק ואף באופן בלתי מידתי של חובת הדחה
(להבדיל מהשעיה זמנית למשל).
בפסק דין אומ"ץ כתבה השופטת עדנה ארבל
כך: "העובדה שההליך הפלילי טרם הסתיים אינה
מאפשרת התעלמות ממנו במישור הציבורי, ואינה
בית המשפט העליון
פיתח תורה בעייתית
המחייבת לפגוע בזכות
החוקתית החשובה ביותר
במשפטנו - הזכות לכבוד
האדם - ללא הסמכה בחוק
ואף באופן בלתי מידתי
של חובת הדחה
בדעת רוב
"אין ספק כי העברה
מכהונה פוגעת
בראש עיר מכהן או
ראש עיר שנבחר
מחדש, הטוענים
לחפותם. אני תקווה
כי יתברר בסופו של
יום שראשי העיריות
גפסו ורוכברגר
צחים כשלג ולא
נפל פגם במעשיהם.
אני ערה לכך,
שלראשי עיריות יש
שונאים או מתחרים
והם חשופים גם
לתלונות שווא. יחד
עם זאת, לעת הזו,
לא ניתן להשלים עם
המשך כהונתם כל
עוד כתבי האישום
שתוארו מרחפים
מעל ראשם"
המשנה לנשיא נאור
אוקטובר 3102
עורך הדין
׀
30
